חיוך של מלאך .

הם ישבו שם על גדות הנהר, אחד ליד השני
היא הניחה את ראשה על ברכיו, הוא ליטף את שערה ופניה ברכות
היא החזיקה בידו, הוא החזיק בידה
הוא נשק על שפתיה, הנשיקה האחרונה.
ואז כמו מלאך, הוא התמוגג ..
נגיעה אחרונה, היא ליטפה את פניו,
ומתוך החשכה הוא לחש לה מילים, מילים של שמחה ,
היא הרגישה את הלמות ליבה, ולחשה לו בחזרה ..
" א נ י א ו ה ב ת א ו ת ך .. "
הרוח הקרירה העבירה בה צמרמורת קלה
אז כשמתוך חלום היא הניחה ראשה על הדשא, מתחת לשמיים השחורים
וחיפשה את המלאך, זה שהבטיח שיישאר לתמיד,
היא פקחה את עניה ותלתה מבטה בשני כוכבים מנצנצים .
היא רשמה בראשה כל מילה שלו, כל שתיקה שלו, כל ליטוף ..
ואז.. אז היא הבינה..זה נגמר, זה נגמר באמת, ועכשיו היא כבר צריכה להתגבר.
היא לעולם לא תיגע שוב בפניו היפות, לעולם לא תשמע שוב את קולו הרך,
לעולם לא תראה עוד את חיוכו ..
אותו חיוך של מלאך.

אך למרות שהוא לעולם לא יחזור,
יש בה עוד תקווה.. תקווה קטנטנה.
אז, היא שומרת לו מקום בליבה.
הרי חכמים אמרו .. כל סוף הוא סוג של התחלה חדשה .