חברים
האור היחיד שהאיר את המטבח בקע מהמנורה הקטנה. קראתי בפעם המיליון את ההודעה שקיבלתי היום בחמש לפנות בוקר.
'חשבתי אכפת לך מהחברים שלך. קוי (Koi),הוא אוהב אותי. תעזוב אותי בשקט.'
הדלקתי סיגריה בעזרת המצית ולגמתי מכוס הקפה שלי.
העברתי יד על פניי, שואל את עצמי איך הכנסתי את עצמי לסיטואציה הזאת. דפיקה בדלת הוציאה אותי מהבועה שאליה נכנסתי. לקחתי את הזמן בעודי עושה את דרכי לעבר הדלת, מעשן תוך כדי.
גבריאל נכנס בשניה שפתחתי, מנפנף בידו תוך כדי.
" אתה נראה חרא אחי " העיר בעודו מתיישב על כיסא מול השולחן הקטן במטבח. הלכתי אחריו, מוציא ספל מאחד הארונות כדי להכין לו קפה.
הנחתי את הספל המלא מולו והתיישבתי לידו, לוגם מהקפה שלי ומדליק סגריה נוספת.
" יש סיבה מיוחדת שאתה גר כמו ערפד?" שאל בעודו מצביע על המנורה הקטנה והחלונות הסגורים. גלגלתי עיניים.
" סיימת או שיש לך עוד משהו שאתה רוצה לבקר ? " לא הייתה לי סבלנות עליו היום.
" למישהו קשה לקבל ביקורת אני רואה " הוא אמר בטון זועף ואז פרץ בצחוק.
" אני מרגיש חרא ויש לי משמרת עוד שעה. מה קורה? " אמרתי בקוצר רוח, מקווה שהוא יעזוב.
" אוקיי אחי. מצטער. פשוט רציתי לדבר איתך על משהו" אמר בעודו מעביר יד בשערותיו הבלונדיות.
" דבר" מלמלתי.
הוא נאנח והעביר יד בשערותיו פעם נוספת. הוא המשיך לשתוק בזמן שבחן אותי בשעה שקמתי ממקומי ובחרתי באחת החולצות הנקיות שהיו מסודרות בערמה על הספה.
" לניקול יש יום הולדת בשבת הזאת "
קפאתי למשמע השם שלה אבל התאפסתי על עצמי במהירות כדי שהוא לא ישים לב.
" מזל טוב" מלמלתי כבדרך אגב כאילו לא היה לי מושג שיום ההולדת שלה מתקרב.
" אני צריך ממך טובה " אמר ובחן את פניי. הנהנתי והוא נשם עמוק
" אתה יכול לשכור את המועדון בשביל מסיבת ההפתעה שלה ?" הוא נשמע כמעט מתחנן.
הסתכלתי עליו בגבה מורמת.
" אתה עושה צחוק ?" שאלתי
הוא הניד בראשו "קוי, בבקשה. מה כבר בקשתי? אם אתה עושה את זה אתה מציל אותי"
" תודה שלא אמרת לי ביום של המסיבה"
גבריאל חייך חיוך מתנצל. זה רק עצבן אותי יותר.
" גייב, יעיפו אותי משם בסוף בגלל כל הטובות שאני עושה לך. אני מזכיר לך שההורים שלי לא יכולים לשלם את שכר הדירה והחשבונות בשבילי בניגוד לשלך"
גבריאל קם ממקומו והניח את ידו על כתפי.
" מה אכפת לך קוי ? תעזור לי פעם אחת, בבקשה. בשביל מה יש חברים אם לא כדי לעזור אחד לשני?" הוא טפח לי על השכם ואז יצא מדירתי.
העברתי יד בשערותיי ועצמתי את עיניי בחוזקה, מתיישב חזרה על הכיסא מול השולחן הקטן.' אם הוא רק ידע מה עשיתי בשבילו' חשבתי לעצמי בזמן שהדלקתי סיגריה נוספת.
' חשבתי שאכפת לך מהחברים שלך. קוי, הוא אוהב אותי. תעזוב אותי בשקט'
" פאק " מלמלתי. לאן הכנסתי את עצמי ?
תגובות (2)
אם תפתחי את מה שכתבת לסיפור המשך, אני אישית אשמח לקרוא. זה מזכיר לי סיטואציה עם חברות שאת עושה מלא בשבילן והן לא תמיד שמות לב כי הן עסוקות בהסכמה שלך ובדברים אחרים ובין היתר יושב עלייך משהו ואז כמו שאמרת, "לאן הכנסתי את עצמי" :)
אוץ'. איזה חבר ממש (חבר של חברה, טכנית)
האמת שזה באמת משקף את המציאות, לפעמים אנחנו מבקשים הרבה דברים ועל הדרך אנחנו לא שמים לב שזה פוגע באנשים אחרים…
אני אוהבת את הכתיבה שלך (והייתי שמחה לקרוא עוד מזה)