זה הוא?

"זה הוא", מלמלתי לעצמי והמשכתי להקליד כי פחדתי שאני אאבד אותו.
דיברנו במשך שעות, אמרתי את כל האמת ולא הסתרתי שום דבר.
הייתי אני,
הילד הפגוע שקשה לו לאהוב את עצמו ומחפש מישהו שיאהב אותו.

מעולם לא התאהבתי לכן אני לא יודע איך אהבה מרגישה,
אבל כשדיברתי איתו הייתה לי הרגשה לא מוסברת,
האם זו אהבה?

העולם שלי רעד, הוא יפה כל כך,
אבל הוא לא יודע את זה,
הוא נפגע מהעולם הזה בדיוק כמוני.

הוא אומר לי שהוא לא מצליח לעצום את עיניו,
ואני רק רוצה להגיד לו שלא יסגור אותם,
כי הם יפות כל כך.

אז כן יכול להיות שזאת אהבה,
יכול להיות שהוא הבן אדם הראשון שאני מאוהב בו,
אבל הוא לא בשבילי.

"זה לא הוא", מלמלתי לעצמי אבל הפעם לא חזרתי לחושך בו הייתי קודם לכן,
כי עכשיו אני מרגיש קצת תקווה,
תקווה שאני אמצא אותך,
תקווה שאתה נמצא שם ושאתה קרוב,
אני מחכה לך,
תבוא כשאתה מוכן.