זה את ואני נגד העולם

אני אוהב ההרגשה הזאת בלב כשאת מחייכת אלי, את האופן שבו את מצליחה לשכנע אותי שהכל יהיה בסדר, את האופטמיות שלך שלא תיגמר לעולם, את החיוך שלך, שיכול לשתול שמחה בכל בן אדם, את העיניים שלך, שנראה שיש להם נשמה משל עצמם, מהפנטות אותי כל פעם מחדש, את השפתיים שלך, שאני יכול לנשק שוב ושוב ותמיד לרצות עוד. את השיער שלך, שתמיד כיף להסיט מפנייך היפות, את הצחוק החזק שלך, שתמיד גורם לי גם לצחוק לא משנה עד כמה אני כועס. את הידיים שלך, שתמיד מלטפות את פני ומרגיעות אותי, אני פשוט אוהב אותך, כל דבר שבך, נראה מושלם, כל חיסרון שלך, בעיניי הוא יתרון. את החצי שלי, החצי שבלעדיו אני לא שלם, שבלעדיו אין לי סיבה לחיות, את הדבר הכי טוב שקרה לי ויקרה לי, רק המחשבה של לאבד אותך הורגת אותי מבפנים. לא משנה מה אני איתך, פה לצידך עד הסוף, זה אני ואל נגד העולם, נגד המחלה הזאת, ונגד כל דבר שמפריע לנו, ותמיד ניהיה. את לא תלכי ממני בכזו קלות את מבינה? אני אוהב אותך ובחיים לא אוהב ככה מישהי, את אהבת חיי ולעולם לא ארשה לעצמי לאבד אותך, לעולם!
אני אוחז בידה החיוורת בחוזקה, לא מרשה לעצמי להרפות, אני לא מסוגל. היא שוכבת שם, מחוברת לעשרות מכונות המרתיעות על המוות הקרב, אך שנינו מסרבים להאמין להם, שנינו נחושים שהאהבה תנצח כל דבר. היא שוכבת שם, מנסה ללטף את ידי, נאבקת בשניות האחרונות שלה לחיות, קולחת ברגעיה האחרונים בהם אנו ביחד. עורה קר וחיוור כשל גופה, אני רק אוחז בידה, לא מצליח להוציא מפי אף מילה. ״אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אני אוהבת אותך יותר מכל דבר״ היא השלימה עם זה שזה נגמר, רציתי לענות לה, אך לא הייתי מסוגל. לאט לאט פניה הופכות לחסרות הבעה, עיניה ריקות, וידה מרפה מידי. המכונה הכבדה והגדולה שתמיד הקצתה לנו את הזמן ביחד, סוף סוף הראתה שהגיע הסוף. קול צפצוף חלק נשמע ברחבי החדר השומם, ועשרות רופאים באים ומסיעים אותה במהירות, חושבים שבאמת יש להם סיכוי להציל אותה, ורק אני יושב שם, במבט ריקני וקודר, לא משלים על זה שזה נגמר, כל חיי נגמרו בגלל צפצוף מכונה, מרגיש את לבי מתפרק למליון חתיכות, ותוהה, איך נתתי לה לחדור לי כזה עמוק ללב, ולמה כל זה מגיע לי..