זהו סיפור שלא סופר

זהו סיפור על נערה שקטה שהייתה בלתי נראת לבריות , מעטים האנשים שהבחינו בקיומה עד שיום אחד הנערה האפורה הכירה נערה נוספת.
נערה נוצצת, ועד מהרה הנערה האפורה התחבבה על הנערה הנוצצת , ובטוב ליבה הנערה הנוצצת העניקה לנערה האפורה מעט מאורה המסנוור , וכול שהזמן עבר הנערה האפורה דרשה ודרשה עוד מפיסות היהלומים של חברתה הנוצצת , והנערה הנוצצת מצידה רק נתנה ונתנה , היא לא הבינה שכול פיסת יהלום שהיא מעניקה לוקח איתו פיסה מליבה כך שעוד לפני שהזמן נגמר הנערה הנוצצת הבינה שכול ליבה שייך לנערה האפורה שכעט כבר הייתה מכוסה ביהלומי ליבה .
הנערה האפורה לא הצליחה להשתחרר מהעבודה שהנערה הנוצצת העניקה לה את ליבה , היא הייתה מסוחררת מהרגשה שנערה נוצצת כול כך העניקה לה את ליבה .
היא נשבעה לעצמה שהיא תגן על ליבה של חברתה כאל שלה ודבר לא יפגע בו כול עוד היא אוחזת בו ,
במהרה הבינה הנערה שלא כול הנוצץ זהב וחברתה למרות כול אורה ותפארתה מסתירה בתוכה אפלה משלה , חתכים וצלקות שהסתירה במיומנות כול כך על ידי יהלומיה , ועכשיו שראתה את ליבה החבול של חברתה הנוצצת לא נותר לה דבר מלבד לנגב את דמעותיה ולעניק לה מעט מין הנחמה , וכך עבר יום יום
שעה אחר שעה הנערה האפורה נגבה דמעות וליטפה פצעים וניסתה בכול כוחה להחזיר לחברתה על הטובה שהעניקה לה את ליבה .
וזמן רב עבר לפני שהנערה האפורה הרגישה כי ליבה שלה נעלם , נגנב !
היא הביטה בהשתקפותה וליבה היה חסר מגופה , הנערה הבחינה גם בניצוצות מסנוורים שנדבקו על גופה הערום , אבל דבר מזה לא היה חשוב ליבה נגנב !
ועליה היה האחריות להשיב אותו למקומו
הראוי, המוגן , השמור.
הנערה חיפשה בכול מקום אחר ליבה האבוד
היא חיפשה בקברים אולי היא השאירה אותו עם המתים , היא חיפשה אותו ביערות אולי היא תמצא אותו עף חופשי בין העצים , היא חיפשה במעמקי הים אולי הוא תבע את יגונו במעמקים.
אך כול חיפושה העלו סרק , עצובה ומיואשת פסעה לה הנערה האפורה בין רחובות העיר מתפללת בעינים דומעות לנס גדול , ולפתע כאילו תפילתה נענתה היא יכלה לחוש בליבה , הוא קרוב! היא הייתה בטוחה היא החלה לרוץ עד צאת נשימתה והיינה הוא שם בסוף המערה .
אבל משהו היה לא קשורה ליבה היא מוסתר תחת אלפי פיסות יהלומים מנצנצים , הנערה הופנטה מיופים של האורות וכאבה את מחסור ליבה , הכול בעונה אחת.
ושהאופוריה דעכה מוחה חזר לעבוד ופיסעות הפזל הורכבו .
ליבה היה בידיה של חברתה הנוצצת
המומה וכועסת ניגשה הנערה האפורה לנערה הנוצצת ודרשה את ליבה בחזרה , היא לא הייתה מוכנה להעניק את ליבה לאף בריה גם לא לחברתה היקרה .
ליבה היא חלש , חבול ומצולק , היא אינה יכולה לבטוח בנשמה זרה שתדאג לליבה החלש .
לכן היא התעקשה ודרשה לאחוז בליבה שוב .
חברתה הנוצצת סירבה : ״ ליבך בחר בי היא אמרה ״.
״לא״ הזדעקה הנערה , ליבי טיפש הוא אינו יודע דבר בטובתו !
אך הנערה הנוצצת לא השתכנע היא אחזה בליבה של חברתה האפורה בחוזקה וסירבה להרפות .
בייאוש רב הנערה האפורה החלה לומר מילות תחנונים , היא הפצירה בחברתה לחשוב בהיגיון
אך דבר לא נראה כעוזר , חברתה הנוצצת רק התעקשה יותר ויותר עד שלבסוף סבלנותיה פגה
״אני הענקתי לך את ליבי !״ צרחה חברתה הנוצצת
״הענקתי לך פיסה אחר פיסה ולעולם לא תשאלתי את טוב ליבך, אמצתי לעצמי את אהבתך אהבתי את האופן שבו התיחסת לליבי , אז התחלתי לחשוק בליבך שלך, תהיתי איך זה ירגיש לאחוז באהבתך
אז גנבתי אותו.
פיסה אחר פיסה עד שכולו היה שלי .
ועכשיו שליבי אצלך , וליבך אצלי נאוכל לאהוב אחת את השניה , אהבת אמת , אהבה שמענת מאיתנו בהיותך כול כך מגוננת כול הימים הללו , אבל לא עוד …
הנערה הנוצצת סימה את דבריה ודממה שררה באווירה
הנערה יכלה לחוש את ליבה הכאוב , הכאב היה עז והוא רק גבר ברגע שהנערה האפורה הבינה , הנערה הבינה שהכאב שהיא חשה הוא לא כאב הבגידה , אלה הוא כאב האהבה.