וואנשוט קצר לסטרונגר + הודעת הפסקה מהאתר…

״שלום !״ אמרתי בחיוך ונעמדתי מול חמשת הבנים האגדיים. ״אני נעה, ואני הסטייליסטית החדשה שלכם !״ אמרתי בשמחה וסקרתי כל אחד מהם.
״מה קרה לקודמת ?״ שאל לואי.
״נו באמת… אתה אפילו לא יודע את השם שלה ?!״ שאלתי וגיחכתי.
״לא…״ מלמל במבוכה וגירד בעורפו.
״קוראים לה רייצ׳ל והיא התפטרה כי היא ילדה בן..״ מלמלתי וגילגלתי את עיניי.
״היא הייתה בהריון ?!״ שאל בהתפתעה. לא טרחתי אפילו לענות לו על השאלה המטומטמת הזאת…

נקודת מבט הארי:
״הארי ?״ שאלתי קול קורא בשמי ודפיקה בדלת.
״פתוח…״ מלמלתי והרמתי את עיניי ממסך האייפון השחור שלי. הסטייליסטית שלנו נכנסה. מועה, מונה, נעה ! ״היי נעה״ אמרתי וסקרתי אותה. שיער שטני עד אמצע הגב ועיניים ירוקות חתוליות. היה לה עגיל קטנטן באף. היא הייתה גבוהה, אך עדיין נמוכה ממני.
״הארי ?!״ שאלה וקטעה אותי ממחשבותיי.
״הא ?״ מלמלתי וקמתי מהספה הנוחה.
״קח, תתלבש״ פקדה והניחה לי בגדים על השולחן השחור שהיה ליד. חולצת טריקו לבנה וג׳קט שחור. ג׳ינס כחול כהה ונעליים לבנות שחורות. חייכתי אליה חיוך מתוק והיא יצאה מהחדר.
״וואו, היא כוסית…״ מלמלתי בשקט. ״וחמודה״ הוספתי לאחר שניה והורדתי את בגדיי מגופי, לובש את הבגדים שהיא בחרה בשבילי…

ישבתי על כיסא שחור מסתובב, מכל צד היה איש שהתעסק בי. בשיערי, בפניי, באוזנייה שחיברו לאוזניי.
״הארי !״ שמעתי משהו צועק בשמי. הקול היה מוכר. ״הנה אתה !!״ הוסיפה ונעמדה מולי.
״מה קרה ?״ מלמלתי בשקט. לא יכלתי לזוז הרבה כי המאפרת הייתה מתעצבנת.
״שחכת את הצמיד שלך, עפיפון״ אמרה וצחקקה. הושטתי לה את ידי והיא הליפפה את הצמיד סביב פרק כף ידי, סוגרת אותו בעזרת הסוגר הכסוף שבסוף הצמיד. עם כל נגיעה שלה בידי, הרגשתי זרמים חמים בגופי. ״זהו״ מלמלה והסתובבה ללכת. לא הספקתי להגיד לה אפילו תודה…

*****

ירדנו מהבמה, עייפים, גמורים, סחוטים אך מרוצים מההופעה שלנו.
״כל הכבוד !״ אמר סיימון והביא לכל אחד מאיתנו חיבוק גברי. ראיתי עדר מעריצות רצות לכיוונינו ונאנחתי. צילום שם, חיוך פה, נשיקה בלחי, חיבוק מוחץ, חתימה שכבר נמאס לי לכתוב 400 פעם ביום. החיים הרגילים…

״נעה ?״ שאלתי כשראיתי שהיא מתעסקת במשהו.
״כן ?״ שאלה והסתובבה לכיווני. ריח הבושם המתקתק שלה נגלה לאפי. שיער השטני היה סתור מעט על פניה. שלחתי את ידי והזזתי בהססנות קצוות שיער שטני שנפלה על פניה.
״תגידי… באלך אותי תצאת… לאיזה דייט ?״ שאלתי במבוכה וגירדתי בעורפי. הארי ? מה עובר אליך ?! בחיים לא היית ככה. לנשום. לנשוף. לנשום. לנשוף.
״אני אשמח״ אמרה ונשקה ללחי השמאלית שלי. חיוך ענק נפרש על פניי, חושף גומה עמוקה בצד שמאל. היא הקריבה את ידה לפרצופי ולחצה מעט על הגומה העמוקה. מעמיקה אותה יותר. תפסתי בפניה העדינות והדבקתי לשפתיה נשיקה קצרצרה.
״מחכה למחר״ לחשתי והלכתי משם במהירות. משאיר אותה נטועה המומה במקומה.
-מקווה שאהבת ! ❤-

קשה לי. בחיים, בהכל !
התעצבנתי, התחרפנתי, התייאשתי. אין לי כבר כח. אני מרגישה שעוד שניה אני מתמוטטת. נופלת לבור חסר תחתית. אני מותשת, עייפה, גמורה. ואין לי מושג למה.
אבל החלטתי דבר אחד, אני הולכת לתפוס את עצמי בידיים. אני לוקחת הפסקה מהאתר. לא ארוכה, קצרה. חמישה ימים בלבד. אני אמשיך לקרוא את הסיפורים המושלמים שלכם, ומידי פעם אגיב :)
אני צריכה לסדר קצת את הראש, תקף אותי מחסום כתיבה, פרצו לי לגימייל, מחקתי אותו. (לא פעם ראשונה שפורצים לי… לפני שנתיים פרצו לי לאימייל וחסמו לי אותו ומשם גם לפייסבוק. חסמתי הכל ופתחתי חדש, לאחר שבוע פרצו לי שוב לפייסבוק *~*).
אז כן, התייאשתי, התייאשתי מהאנשים ה״רעים״. התייאשתי ממה שמצפים ממני, ״הילדה הטובה״. התייאשתי מהחיים. התייאשתי מהכל. אני פשוט גמורה, סחוטה. כמו זומבי. הגוף כאן אבל הלב והראש במקום אחר. באלי ללכת לישון ולא להתעורר.
מבטיחה שביום שלישי הבא אני אחזור, חדשה, רעננה. מבטיחה !
האתר הזה כמו בית שני. הוא לא כמו, הוא בית שני ;)
יש פה אנשים מקסימים ! תשארו כמו שאתם <3
❤❤❤…Lorin