וואנשוט לואי – מוקדש למורן D:

הנה הוואנשוט שהבטחתי לך (:
שירה וג'נה, אני עכשיו אתחיל תוואנשוט שהבטחתי לכן… תהנו ! <3

"לו עזוב אותי…" מלמלתי בעייפות.
"נו דיי" אמרתי שוב ופיהוק הבליח מפי.
"לואי ! דיי לחקור לי את הבטן !" אמרתי במעט עצבים ופקחתי את עיניי. ראיתי את ראשו של לואי על ביטני התפוחה, אוזנו צמודה לאמצע ביטני והוא שומע כל בעיטה של הקטן שלא מפסיק להשתולל.
"מורן, אני אומר לך ! היום את תלדי !"אמר בחיוך והרים את ראשו מביטני. גילגלתי את עיניים ונאנחתי.
"זה מה שאתה אומר כבר שבוע שלם" סיננתי בעייפות וקמתי בזהירות מהמיטה הזוגיות שלנו, צעדתי כושלת לכיוון חדר המקלחת ועשיתי את אירגוני הבוקר שלי.
נכנסתי שוב לחדר ולואי לא היה בפנים. פתחתי את הארון המשותף שלנו והוצאתי חולצה רחבה מאוד, שעליי היא צמודה בבטן רחב אך עליי צמוד. החלפתי את בגדיי באיטיות ובעדינות. המאמץ הזה הויצא ממני הרבה אנרגיה ואנחות.
"בובי… דיי לבעוט…" מלמלתי בעייפות והנחתי את ידי על ביטני התפוחה. יצאתי מהחדר וראיתי את לואי נכנס לחדרו של הבן החדש שלנו. נכנסתי אחריו, מתפעלת שוב שוב מיופי החדר שלואי אירגן.
מיטת תינוקות בצבע שמנת עם מצעים תכלכלים בהירים, מלא בובות ומשחקים של תינוקות בצד החדר. ארון בגדים ושידת החתלה וקרימים בצבע חום בהיר/שמנת ליד המיטה, ומיטת זוגית צמודה למיטת התינוק, כי הילד צריך להיות איתי בחדר, ואין אפשרות להכניס את כל הדברים שלו לחדר שלי ושל לואי, אז נישן כאן, איתו.
"זה מהמם" מילמלתי והצמדתי את ידיי האחת לשניה.
"והכל בשביל הקטן שלי" אמר ועטף את ידיו השריריות מאחורי גופי, מניח אותם באמצע ביטני ונושק לראשי.
"שלנו" תיקן את עצמו וגרם לחיוך רחב לעלות על פניי.

"פתיחה 5, אנחנו מתחילים" אמר הרופא וליבי דילג על פעימה אחת. כל גופי כאב, נשימותיי מהירות, ואני מחוברת למכשיר אינפוזיה. לואי החזיק את ידי עם דמעות אושר בעינייו. חייכתי אליו חיוך אחרון, לפני שהרופא הרדים אותי בעזרת זריקה קטנה.

פקחתי את עיניי למשמע בכי של תינוק. כל גופי כאוב. ראשי הסתחרר עם כל ניסיון תזוזה שלי.
"בייב, התעוררת" שמעתי במעורפל וניסיתי לזהות מי זאת הדמות שעומדת מולי. הרגשתי משהו חם על הלחי שלי ועצמתי את עיניים בחוזקה.
"רופא ! רופא !" שמעתי צעקות ועצמתי את עיניי שוב, שוקעת בשינה עמוקה.

*****

"ומה קרה אז ?"שאל בני, זאק בן ה – 4.
"אחרי זה ניסו להחיות את אמא, ובסוף היא הצליחה לקום" אמר לואי בחיוך ונשק לראשו של זאק.
"ועכשיו… זה לא.. יקרה נכון ?"שאל במעט פחד. הנדתי את ראשי לשלילה וליטפתי את ביטני הקטנטנה שכבר מבצבצת לה.
"ועכשיו ? עכשיו אנחנו הולכים לפארק !" אמרתי בחיוך ולואי הרים את זאק על כתפיו. נשקתי לשפתיו נשיקה קטנה וחייכתי חיוך מאושר.