ואולי לא היו הדברים מעולם

אני יודעת.
כן חח זה נשמע מוזר, אבל אני יודעת.
פשוט, איך אני אסביר זאת..
זה ארך הרבה זמן,
עבר כמו חלום.
היה הרבה. מאוד הרבה.
אולי זה נשמע ממש קצת,
אבל זה הרבה.
הרבה דברים.
הרבה דברים שקרו, שלא שקרו.
דברים שיכלו לקרות.

מה שכן אני יכולה להגיד שזה היה מקסים.
נשמע פתטי, לא?
אבל זה היה אמיתי. נשמע כמו טלנובלה
אבל אמיתי.
הכול עבר לי כבר, אבל אותך – לא שכחתי.

קרו הרבה דברים, שעליהם שנינו צריכים לבקש סליחה.
אתה ממני, אני ממך. אבל זה לא יקרה.
זה לא ישנה כבר כלום.
שנינו התחלנו חיים חדשים.
אבל אני עדיין זוכרת אותך. מאוד קשה לשכוח.
וכשמנסה – יורדות לי דמעות.

אף אחד מאיתנו לא ראוי לזה.
אתה לא ראוי שאחשוב עליך, שאזכיר אותך.
יכלנו לדבר ולדבר ולדבר. ולאן זה היה מוביל?
רצינו הרבה, יצא קצת.
היו לנו חלומות משותפים.
נאלצתי לוותר על דברים. אנשים.
אנחנו פשוט לא מאותו עולם.