התמודדות

"המנהל קורא לך למשרד." נהדר. כאילו שזה מה שהוא היה צריך עכשיו.
הוא עבר בין שולחנות הסועדים המלאים באנשים, כשהוא עושה את דרכו אל המשרד הראשי. כל הדרך הוא ניסה לחשוב מה הוא עשה לא נכון – אם הייתה מנה שהוא לא הגיש לשולחן, אם הוא איבד לאחד הלוקחות את האשראי או שהוא התנהג לא במקום לצד אחד מהם. הוא לא הצליח להעלות במחשבותיו אף אחד מהדברים האלה כמעשה שלו, והוא הרגיש אבוד יותר מתמיד.
"קראת לי, המנהל?" הוא שאל בעודו פותח את הדלת. המנהל ישב על כיסא העור השחור הגדול, אל מול שולחן העץ שלו, כשהוא מביט לעבר כמה דפים בידו. הוא הרים את מבטו כשג'ייק דיבר, ואז חזר להביט בדף. "תסגור את הדלת אחריך."
הוא סגר את הדלת מאחוריו והתיישב בכיסא השחור הנמוך שאל מול המנהל. הוא היה לחוץ, והוא מצא את עצמו משחק עם שיניו בציפורניו. הוא עזב אותן ברגע שהמנהל הביט לעברו.
"אני אגש ישר לעניין – אתה מפוטר."
הוא הביט בו בתדהמה. "אפשר לשאול לפחות למה? עד לפני שבוע נחשבתי לעובד המצטיין של המקום. אתה בעצמך שיבחת אותי על העבודה שלי."
"אתה הומוסקסואל?"
"איך הנטיות המיניות שלי קשורות לשיחה עכשיו?" הוא שאל. השיחה הזאת הייתה בין הדברים הכי נוראיים שהוא חווה. גלי חום של כעס, ובושה התחילו להציף אותו.
"פשוט תענה על השאלה."
"כ-כן." הוא רעד קצת כשהוא דיבר, כנראה מהלחץ. "לא שזה מפריע לי, אבל איך אתה יודע את זה?"
"ראיתי אותך מתנשק עם מישהו בלונדיני במתחם אתמול. הייתי צריך לדעת. אתה מודע לזה שלא ציינת את זה שאתה הומו כשניסית להתקבל לעבודה?"
"לא ידעתי שמה שאני עושה בזמני הפנוי משנה למישהו. אני מפוטר בגלל זה?"
"הו, כן."
הוא הביט בו מזועזע. הוא היה צריך את העבודה הזאת מאוד. "אני ממש ממש צריך את העבודה הזאת. ממש. אני יכול לפחות לעבוד פה עוד כמה ימים עד שאני אמצא עבודה אחרת?"
המנהל התחיל לצחוק. "לא. ואתה גם יכול לשכוח מהשכר שלך לחודש הזה."
עכשיו הוא כבר היה עצבני. "אתה לא יכול לעשות את זה! במיוחד עכשיו, אחרי שאישרו נישואים לזוגות חד מיניים בכל חמישים המדינות!" הוא קם על רגליו.
"אז במסעדה שלי לא שמעו על זה. תקח את עצמך ותצא מפה."
"זה לא חוקי. אני אדאג לזה שאתה תחזיר את מה ששייך לי." הקול שלו היה מר, והוא סובב את גבו לכיוון המנהל, כשהוא מתחיל לעשות את דרכו אל הדלת.
"בהצלחה עם זה. במיוחד עם הכסף הרב שיש לך לבזבז."
הוא לא טרח להביט לאחור בשביל לדעת שהוא מחייך. הוא יצא בסערה, כשהוא טורק את הדלת מאחוריו.
***
ג'ייק שמע את הדלת נפתחת ואז נסגרת. הוא לא לקום מהכורסה. הוא היה עצבני, מדוכא ועייף מדי בשביל זה.
דניאל זרק את המפתחות של המוטל על השולחן מצדו השמאלי, ואז החזיר את מבטו קדימה.
העיניים שלו פגשו בשל ג'ייק. "שלא תבין לא נכון – זה לא שאני לא שמח לראות אותך, אבל אתה לא אמור להיות בעבודה?"
"פיטרו אותי."
דניאל הביט בו. "מה? אבל חשבתי שהלך לך ממש טוב."
ג'ייק הרים את מבטו אל דניאל. "הוא ראה אותנו מתנשקים אתמול."
"ו…?" הוא הביט בו בבלבול.
"ומסתבר שאין מקום להומואים כמלצרים." דניאל התקדם לעברו, כשהוא מתיישב על הרגל שלו. הוא לא הסתכל לעברו כשהוא דיבר. "הסתובבתי בכל המתחם. שאלתי בכל חנות אפשרית אם הם מחפשים אחרי עובדים. כלום."
הקול של דניאל היה רך כשהוא דיבר. "מה עם המסעדה ממול? הם חיפשו אחרי עובד-"
"כבר שאלתי אותם. הם מצאו."
דניאל התחיל להעביר את היד שלו באיטיות על גבי הרגל של ג'ייק. "עדיין יש לך עבודה."
הקול שלו היה עצבני ומר כשהוא דיבר. "זה לא מספיק ואתה יודע את זה. אנחנו גם ככה בקושי מחזיקים מעמד." הידיים שלו התכווצו לאגרופים.
"היי אנחנו נעבור את זה. אני מבטיח לך." הוא הניח את אצבעו מתחת לסנטר שלו, כשהוא מעלה את פניו קצת, עד שהם נפגשו פנים מול פנים.
ואז הוא רכן קדימה ונישק אותו. ועד כמה שזה היה נשמע מופרך, או ילדותי, הוא הרגיש מוגן. בטוח. זה הייתה אותה ההרגשה כשהוא הבין עד כמה הוא אוהב אותו בפעם הראשונה.
״כל עוד אתה איתי אני יודע שאנחנו נהיה בסדר.״
דניאל חייך לעברו.
אילו הוא רק ידע מה מצפה לו בהמשך.