הצינה הקרה, ללא הנחמה שבחומו של אדם אחר כה קרוב.

זוג ידידם חזקות חובקות אותי. הלוואי שיכלו להישאר. אך הוא מרפה את אחיזתו, ולוחש באוזני, נשימתו החמימה מעבירה צמרמורת בגופי הכחוש. "תהיה חזק" הוא אומר. אני מסתובב ואוחז בידו, נושק לה במחווה אחרונה של אהבה. והוא רץ משם בקלילות, שערו השחור מתבדר ברוח, עניו הירוקות מתמלאות בעצב. "אני אראה אותך שוב?" אני צועק אחריו בקול רועד "אולי. אני אחפש אותך. אל תיקח את הסיכון שבלחפש אותי. אני רק רוצה שתהיה בטוח" הוא עונה, כתפיו הרחבות מכווצות בפחד שהוא כל כך מסה להסתיר ממני. כדי שאני לא אפחד. קולות הצעדים מגיעים לאוזני, וקול נקישותיהם של פרסות הסוסים על הרחובות המרוצפים באבן. אני מתכווץ בין הצללים של הסמטה שלי וצופה באהובי הנצחי מתרחק, שובל של רודפים עוקב אחריו.
ואני נשאר בודד
גלמוד
קופא מקור
ורועד בצינה של חצות הלילה,בלי הידיים ההן שיחממו אותי.
בלי הגוף ההוא שיחבק אותי