הנשיקה שמתחילה את הכל

"הנה שוב צדקתי." אמרה לי דונה, סבתא של קווין.
גלגלתי עיניים, חושבת על בדיחה כדי לגונן על עצמי. היא שוב צדקה, לא ייאמן. דונה הייתה סוג של מכשפה, הייתה יכולת מוזרה כזאת לראות את העתיד, אבל היא אף פעם לא אמרה מה בדיוק יהיה בעתיד. רק מרמזת ומשאירה אותך במתח טוטלי. היא נראית בת איזה טריליון שנים, גם קווין אמר לי בעצמו שזקנה לא תהרוג אותה. הבנתי שהוא צדק, ובכנות אני מפחדת לשאול אותה בת כמה היא.
"לא אמרת בדיוק מה יקרה רק אמרת שאת רואה חתונה בעתיד." אמרתי.
זה בעצם הייתה הצורה שבה התגוננתי בכל הפעמים שהיא צדקה, עדיין היה לי קשה להאמין לזה.
"אתן יכולות לא להיכנס לזה עכשיו?" שאלה טלי, אחותו הקטנה של קווין. היא בת 19. קטנה ממני בשנה, ומקווין בשנתיים. "זה לא הזמן." היא עצרה ופנתה אל סבתא שלה. "סבתא, בחייאת." דונה רק הגניבה לי מבט ידעני, הנהנה לטלי. אז היא בירכה אותי ויצאה מהחדר. ואז טלי פנתה אליי. "אתן חייבות לעשות את זה כל פעם?" שאלה בייאוש.
לא היה לי מה לענות אז רק צחקתי, זה היה נכון. הוויכוח הזה התחדש בכל פעם שדונה צדקה במה שהיא ניבאה. אני עדיין חושבת שזה רק ניחושים מוצלחים והרבה מזל.
זה הצחיק גם את טלי.
אחרי כמה רגעים היא שלפה משהו מהתיק עור השחור שלה והושיטה לי אותו, זו הייתה שרשרת זהב לבן עם ורד קטן זהוב. בתוך הורד הקטן בדיוק במרכזו, היה יהלום קטן ונוצץ.
הרמתי אליה את מבטי. "מה זה?" שאלתי בתדהמה , למרות שידעתי בדיוק מה זה. הרגע אמרתי. אבל נראה לי שהיא הבינה את הכוונה.
"מעבירים את השרשרת לכלת הבן הבכור במשפחה." היא אמרה והובילה את למראה כדי שתוכל לענוד לי אותה. "מכיוון שאת הכלה של קווין, השרשרת עוברת אלייך."
"זה… מדהים." אמרתי באיטיות. "אבל אני לא חושבת שאני יכולה לקבל את זה."
טלי חייכה. "ברור שאת יכולה." אמרה כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם. "היא שלך."
היא קטעה את מחאותיי וענדה לי את השרשרת. השרשרת נראתה מדהים עם השמלה הדקה, נשארתי חסרת מילים.

"אתה רשאי לנשק את הכלה." אמר הכומר כשסיים את הנאום הארוך הזה שלו.
קווין חייך אליי, חייכתי אליו בחזרה. הוא תפס במותניי ומשך אותי קרוב אליו. צמוד, צמוד.
"שמעת את הכומר." הקניט אותי. "עכשיו אנחנו צריכים להתנשק."
צחקתי צחוק קצר ורך. "כבר תכננתי את זה הרבה לפני."
הוא הניח יד אחת מאחורי גבי, הרכין אותי למטה ונישק אותי. זו הייתה נשיקה ארוכה מלאת תשוקה ואהבה. חיכיתי לזה כל כך הרבה, לא משנה שהיו מלא אנשים שצופים בנו עכשיו. הרגשתי כאילו אני והוא האנשים היחידים בעולם, הנשיקה הזאת הייתה התחלה של חיים מופלאים, של אושר. כל העולם נעלם, לא רק האנשים. כאילו אנחנו היחידים. כל מה שיש בעולם זה אנחנו, וזה היה נכון. אנחנו עולם שלם. העולם המאושר שלי, ושלו. לא יודעת כמה זמן הנשיקה נמשכה, אני מניחה שהרבה.
כשחזרתי למצב הראשון, כשפניי מול פניו, הייתי הכי מאושרת בעולם, כל האנשים מסביב מחאו כפיים. וכל מה שאני יכולתי לעשות זה להביט בעיניים השחורות והעמוקות האלה שלו, עיניים שאני אחיה איתן את שארית חיי.