הנער עם העיניים הכחולות …

היא מיישרת את שמלתה ביד רועדת ממתח – מקווה שהיא נראית ייצוגית,יפה, למען הידיד שממתין לה.
היא חשה בנוכחותו עוד לפני שהיא רואה אותו , היא עוצמת את עינייה ,שואפת את הריח העמוק של גופו – היא מתענגת על פרץ האדרנלין המתניע את לבה ומרטיט אותו – מותחת את הרגע ככל האפשר , עד שהוא קורא לה , מפציר בה לעמוד מולו.
למשמע שמה על שפתיו חיוך מרחיב את לחייה והיא מסתכלת בו,בנער,מתפעלת ממנו,סופגת אותו,כפי שהוא עושה לגבייה.
עינייה משוטטות על עורו השחום של הנער היפהפה והאלמוני הזה,על השיער השחור והמבריק שמקיף את פניו,גופו צר וחשוף-כתפיו רחבות ושריריות-והידיים התלויות לצדו פתוחות ונינוחות,רק מרמזות לעונג הרב שהן יודעות לתת,כפי שהיא יודעת היטב.
הוא מושיט יד לכיוונה,משלב את אצבעותיו בשלה ומוביל אותה לתוך היער,לעבר מעיין חם ומבעבע הממתין להם.
אצבעותיו הבוטחות נעות מהר.
מטיילות על חזית שמלתה , מפשילות את הבד אל מתחת לכתפייה ,אל מתחת למותניה,והוא מרכין את ראשו ושפתיו מוצאות את גופי.
את התקדמותו מאטות רק כפות ידייה הלוחצות על לחייו,כי היא צריכה לראות אותו,לראות אותו באמת,כפי שהוא רואה אותה.
היא מזיזה את שיערו וחושפת זוג עיניים כחולות כקרח,מוקפות רסיסי זהב עמוקים המשקפים את דמותה אלפי פעמים.
היא עוצרת את נשימתה,לא מסוגלת לנתק את מבטה ממבטו.
היא נצמדת אליו,כורכת את רגלייה סביב ברכיו,מצמידה אותו אליה,משתוקקת לנשיקה הבאה…