הנבואה שהגשימה את עצמה

טוב לא יודעת הגעתי לעיר מאזור חיוג 08, ממושב שקט בו הפוטנציאל היחידי לרומן סוער הוא עם אחת הפרות ברפת ואיך לומר, היא פחות הסגנון שלי, כי נמאס לי לאכול את כל החרא שלהן.
ירדתי בתחנת "רכבת השלום" ולפי השמועות, כל גבר שירד איתי נלקח אל תוך טירונות ה"מניאקים" בקריה.
בעיר הזאת כולם שחקנים וההצגה חייבת להיפסק, כך אומרים, אבל אולי לא כולם כאלה.

הכרתי בחור קסום, זה שיודע להקשיב ולהיות שם באמת.
גם כשדברתי שטויות על הימים שהייתי בצופים, על ההתלבטות אם לקנות קורקינט או להישאר עם הרב קו ופתחתי דיון רציני על כמה מגעיל זה אבוקדו.
הוא הסתכל עליי במבט קשוב ואמר שבטח הייתי כזאת גור קטן עם המדים של הצופים ובטח אני אהיה כמו הכוסיות האלה על הקורקינט וכל הבנים יסובבו את הראש, אבל זה יקרה לי גם באוטובוס בעצם ובכל מקום כי אני כזאת יפה בעיניו והוא דווקא אוהב אבוקדו, אבל הוא מוכן להתנזר אם זה אומר לא לנשק אותי אחרי.

וברגע שנגענו קצת בעבר אני ספרתי על כמה נפגעתי, שקשה לי לסמוך והוא רק הבטיח לי שעם הזמן, הלב שלי ירגיש בנוח איתו ואני האמנתי, אבל הלב שלי עדיין פחד.
יצרנו רגעים קטנים, בהם המחשבות גרמו לי לעצור ובכל פעם שאני קפאתי ואמרתי שאני מפחדת, הוא נשאר עם חיבוק חם ובטוח.
במקום פשוט להיות ולנשום את הריגוש של הרגע, הפחד המשיך לזרום אצלי בין כוסות היין, בנשיקות הוא קיבל עוד פעימה, הוא היה הקרקע כששכבנו במיטה וסגר עליי גם ברגעים תחת כיפת השמיים.

לבסוף הפחד שלי השתלט גם עליו, הרי הוא לא באמת יכול להבטיח לי דברים שרק הזמן יכול ללמד אותנו.
אז הוא שתק, אני ניסיתי והוא שתק יותר וזה נגמר.
הלכתי הביתה בתחושה של- עוד שחקן שנתן לי את הופעת חייו.

את הגלידה מול הטלוויזיה החלפתי בפרכיות עם קוטג', כדי להרגיש כוסית אחרי הכל, בשיחה עם חבר קבלתי את העצה הקבועה שלו- "גברים, אל תתני להם תקופה", כי הוא יתחרפן גם אם ההומלסיט עם הריח של נקניק מלמטה תסרב לשכב איתו.
ויצאתי עם חברות לשתות את המצב רוח בצ'ייסרים, בליווי המשפטים הקבועים, שירת הסטיקר סטייל- "הוא לא בשבילך", "את לא צריכה אותו", "סתם אפס", "די לכיבוש" ו"שלום עכשיו". ובגדול כולם אומרים לך- את מטומטמת שהאמנת לו.

הכי קל לחשוב שכל הגברים חארות ואמא שלהם עובדת יחד עם כל האימהות במקצוע ההוא, אבל כשזה נגמר, גם לך יש חלק בזה.
אם הוא פחד לרגע, בדיוק כמוך, אולי זה הפחדים שלך שהתיישבו לו בראש וזה לא הופך את הבחור ההוא שמוכן לוותר על אבוקדו בשבילך לעוד טירון מניאק מצטיין.

אז נכון שאם היה ספר "תפעול האישה", כמו ספר הוראות לרכב- מה לעשות כשיש נורית מצוקה, או פאנצ'ר ביחסים, הפתרון הוא פשוט להגיד- "את יפה וצודקת".
ואם היה ספר כזה על גברים, הוא ככל הנראה היה כמו ספר הוראות שימוש של איקאה- לכי תרכיבי את זה מבלי שזה יתפרק לך בסוף.
אבל אם משהו התפרק, הוא לא בהכרח נהרס, הוא לא בהכרח גרוע כמו כולם.

בתוך שכבות הצחוק והקלילות שלי, מסתתרת בחורה סגורה שמפחדת להיות חלשה שוב, אבל אם נפגענו, לא אומר שאנחנו חלשים, זה רק סימן שהרגשנו.
מרוב הפחד, הנבואה כבר תגשים את עצמה, אז בפעם הבאה, פשוט- תשחררי, פשוט תהיי.

מאחלת לעצמי רק לשחרר את הפחדים, שלא משרתים אותי מסתבר, לסלוח ולהשלים עם מי שהייתי, עם מי שאני עכשיו.