המפתח

השקט הפתאומי הזה שנוצר
אחרי שהם דיברו בניהם שעות רבות
לא קרה באופן פתאומי אלה אחרי הרבה ריבים ממושכים
אך כאט כשהכל מאחוריהם התחושה הריקנית נישארה באוויר .

המטח עדין נשאר.
הפחד עדין נשאר .
אבל האהבה ירדה .
או שאולי רק נדמה לה?

היא משגעת את עצמה במחשבות עליו
יותר מימה שהיא צריכה.
הם ביחד הוא אוהב אותה .
אז למה היא לא מסוגלת לאהוב אותו חזרה.

התחושה ההיא של הליפני פרדה
הדליקה אי שם נורה אדומה .
מתוך פחד להפגע היא הפחיתה את הרגשות
במידה לא רבה.

אז עכשיו היא איתו כמו שהם היו לפני ,
חברים טובים .
כי עכשיו היא לא רוצה להפגע.
היא נעלה את הרגשות שלה
נעלה אותם מהבחור היחיד שגרם לה להרגיש אהבה
והיא אבדה את המפתח היא זרקה אותו רחוק
כידי לא להרגיש את הכאב .

אבל אז הם דיברו ..הם דיברו שעות והיא החליטה להשאר
אבל המפתח כבר עבוד מזמן .
הוא שט בים הפתוח ומתעופף בין הרחובות
רק מחכה שמישהו יתפוס אותו ויחזיר לה אותו .

והיא ? היא נמצאת איתו ולא יודעת למה
ואם כל יום שעובר וכל מחשבה של
\"היום הכל יהיה בסדר\"
היא מוצאת את עצמה לא מבינה
לאן נעלמה אהבת הנעורים שהיא כה אהבה
הריגושים הקטנים והליטופים החמים.