המכתב שלי אלייך

מי תאהב אותך יותר משאהבתי אני?
מי תקבל אותך עם כל הפגמים והמגרעות באישיות ובאופי, כמו שאני קיבלתי?
איך היית טיפש כל כך לוותר על כל מה שהיה באמתחתי להעניק לך, לוותר על לבי שלי אותו עטפתי בסרט ארוך ויפה, מוכנה לתת לך אותו בשלמותו…
מי תהיה מוכנה להביא לך מתנה מושלמת יותר מזו?
אתה עדיין כאן.
אתה עוד לוחש לי באוזן, רוח קרה מחקה את המגע הממכר ואת הרגש שהבעיר בתוכי אבוקה אינסופית.
בעלת חיי נצח, לצידך, הייתי מאושרת.
אתה לקחת את האושר והנחת אותו בתוך קופסא. כששאלתי למה עשית זאת רק חייכת והנחת אצבע על שפתיי, "זו הפתעה," לחשת.
ובסופה של תקופה, כשכל הקלפים כבר היו פרושים לעיניינו על השולחן, נטלת את הקופסא בידך, הנחת אותה בשקט על הריצפה, ולנגד עיניי, דרכת וניפצת אותה. למול עיניי הדומעות, אל מול שפתיי הרוטטות.
באמת הפתעת אותי, לא חשבתי שאי פעם יהיה בך האומץ או התעוזה לעשות את זה, לגרום לי לסבל שכזה…
אתה מאשים אותי בכל מה שקרה, אבל אני שוב לא אנסה להצדיק את עצמי בפנייך. אני אצור את הדמעות ואחזיק את הכאב חזק בפנים. וכשאראה שוב את פנייך בחלומותיי, רק אלחש לך "תודה" על שנתת לי אי שם בעבר, להרגיש נאהבת…