הילדה שהצילה את חיי

אז בוא נתחיל..
כמו כל קלישאה של ספר נתחיל ככה:
זה היה יום רגיל.. הייתי עם "האח" שלי אייל בסלון, המרכאות הסרקסטיות האלה הן משום שהוא לא באמת משפחה אבל האמהות שלנו מכירות עוד לפני שנולדנו והוא נולד חצי שנה אחריי אז נתקעתי איתו…
טוב אז חזרה לסיפור
אני ואייל הגענו לבית שלי אחרי טיול של שלושה ימים, אף אחד לא היה אצלו בבית אז הוא בא לשלי.
אני רק רציתי לישון במיטה נורמלית אחרי שני לילות של שינה באוהלים ושקי שינה עם ילד מאוננן וילד גדיל שתופס חצי מהאוהל, לעומת זאת אייל רק רצה לבדוק איך נגמר המשחק של ברצלונה נגד ריאל.. כדורגל.. 22 אנשים שרצים אחרי כדור… מה מעניין בזה? כן כן.. אתם יכולים לקרוא לי חנון או נמושה אבל זה לא ישנה את העובדה שאין שום דבר מעניין בכדורגל
זרקנו את התיקים אני קפצתי על המיטה ואייל על הכיסא של המחשב נרדמתי תוך שנייה והשעה הייתה רק חמש.
חלמתי חלום.. אני הולך באותו המקום שבו הלכנו בטיול באיזה יער בירושליים ופתאום שלו (הגדיל שהיה אצלי באוהל) מופיע מולי וקורא לי.. רגע אחד.. אני הצגתי את עצמי?

קוראים לי שי פייקמידלניים שור, בשפת הקודש זה שי שם-אמצעי-מזויף שור
אני בן 14 שגר בעיר הגדולה: עפולה יותר נכון בשכונת הרוסים של עפולה גבעת המורה, אני רוסי (כמובן) פולני (מפתיע לא?) ונולדתי בישראל (לצערי)
אני אטאיסט (אלה שלא מאמינים באלוהים בכלל) שמנסה לשרוד בעולם שמלא בחרא (ולא אני לא אימו)

בגלל ההצגה הקטנה הזאת שכחתי את החלום… לא חשוב.. התעוררתי בערך בשבע בבוקר.. וואו זאת השינה הכי ארוכה שישנתי בחיים שלי, הסתובבתי וראיתי את אייל עדיין במחשב משחק מיינקראפט, אנשים אומרים שמיינקראפט זה משחק לחסרי חיים, האנשים האלה משחקים מיינקראפט בסתר. שאלתי אותו "תגיד, לא ישנת בכלל?" "ישנתי איזה שעתיים אחרי שבדקתי את התוצאות למה?" "סתם" עניתי לו
אייל תמיד משחק במחשב שלי, יש לו מחשב משלו אבל הוא רוצה את שלי, שלי מהיר יותר, חזק יותר, יש לו משחקים טובים יותר והכי חשוב יש לי משתמש VIP בסרבר של מיינקראפט ששלו קנה לי, את המשתמש ואת הVIP, שלו, בוא נגיד עשיר, אצלנו סופרים עושר על פי קומות:
בית קרקע שלוש קומות? שלו עשיר
דירה בקומה שלישית בלי מעלית, חולק חדר עם אחותי והסלון והמטבח הוא פחות או יותר אותו חדר? אני בתחתית מעמד הביניים

אז קמתי והדרכתי את אייל איך לשחק במשך כמה שעות.. לפחות השמש עלתה.. פרקתי את התיק וזרקתי את של אייל מחוץ לדלת, צורח עליו ללכת. אייל הלך ונזכרתי שלפלאפון שלי אין סוללה מאז היום הראשון של הטיול וכשכל השכבה הם ילדי אייפון קצת קשה להטעין שם.. בכל מקרה חיברתי את הפלאפון לחשמל וכשהפלאפון נדלק ראיתי שיש הודעות בווטסאפ… ושתדעו אני ההפך מילד פופולארי, אמא שלי שולחת רק הודעות רגילות, כל הקבוצות שלי היו מנותקות, מי זה היה יכול להיות?.. פתחתי את הווטסאפ וראיתי… מריה מלשנקו… אהבת חיי לשעבר… רשמה לי שאנחנו צריכים לדבר… ואני עכשיו מבין שיש יותר מדי נקודות בסיפור הזה… רשמתי לה אוקיי כי אני עדיין הסלע חסר הנשמה שהייתי כשאנחנו עדיין דיברנו, אחרי עשרים דקות היא רשמה שהיא עברה דירה למקום קרוב לגבעת המורה.. הרחוב של שלו… אני הייתי שמח ברמות מטורפו.. למה אני שמח מזה שהאקסית שלי עוברת קרוב אליי? כי נפרדנו בגלל שהיינו רחוקים מדי אחד מהשנייה ואני פחות או יותר האיש הכי עסוק בעולם, אז אמרתי לה שאני בא אליה, לקחתי כסף מהמחבוא שלי, ויצאתי לתפוס אוטובוס. יצאתי בדיוק בזמן כי האוטובוס הגיע מיד איך שהגעתי לשם ונסעתי לעיר. בסופו של דבר הגעתי לשם והלכתי עד קצה הרחוב… ושם ראיתי אותה, יותר יפיפייה משזכרתי אותה, מיהרתי אליה ונתתי לה חיבוק דוב חזק (תודה לאל לבנות קטנות) עזרתי לה עם כמה ארגזים ודיברנו במשך כמה זמן, החלטנו לקרוא לשלו לכן הלכנו לתחילת הרחוב והייתי צריך לצעוק בכוח כי הוד גאונותם לא יודעים להתקין פעמון בשער.
יצאנו כולנו (אחרי ששלו התקלח והחליף בגדים, אולי זאת הסיבה שיש ספסל מחוץ לבית של שלו?) הלכנו לעיר, עכשיו אני שמח שמיהרתי כי לקחתי את כל הכסף שלי כי בחיי החנויות שם יקרות, מריה דיברה הכי הרבה, ואני נהינתי מכל רגע… אני השתעלתי כל הזמן (הטיול מזדיין הזה) הרגשתי שאני מפריע לה, שלו פרש בתשע כי הוא יודע שעכשיו זה הזמן להשאיר אותי איתה לבד (תודה לך שלו!) ואז בדיוק עברנו ליד שיח ורדים, (קיטשיות בעוד שלוש, שתיים, אחת) הוצאתי אחד בלי קוצים ושמתי לה בשיער… או, החיבוק שקיבלתי על זה… בסוף היום (22:30, מה?! אני צריך להספיק לאוטובוס!) לוויתי אותה הביתה ונתתי לה נשיקת לילה טוב על הלחי כי על (השפתיים אני אצטרך לחכות לפחות שבועיים) וצעדתי לתחנה המרכזית.
חזרתי הביתה ב-00:35 (אמרתי לכם שזה היה הסוף של היום!) התקלחתי והלכתי לישון.
למחרת בבוקר דיברנו שוב והיא הזכירה שהיא עוברת לבית ספר שלי אחרי החופש (אנחנו בחופש פסח) וזה שימח אותי כי הילדה שאני אוהב מחדש תהיה איתי באותה השכבה (לא אותה כיתה לצערי) היא רצתה שנדבר בשיחה רגילה ולא בהודעות אמרתי שנדבר אחרי שיעבור לי השיעול והצרידות… (זה נהיה גרוע יותר)

אחרי שבועיים של דיבורים ופגישות החלטתי שאני מאוהב לגמרי…. שוב… באותה ילדה… אז החלטתי להביא אותה אליי הביתה (כל הסוטים שבכם, די!) אני הייתי בניקיונות מטורפים, היא גרה ברחוב של שלו.. הילד העשיר… יש לה בית של 3 קומות… ואלה היו רק טיפה מהמחשבות שהיו לי בראש, העפתי מהבית את אמא שלי ואחותי, אפילו שילמתי לאחותי שתישאר בחוץ לערב הזה, בישלתי כמו שלא בישלתי בחיים בקיצור דאגתי שהכל יהיה מושלם. היא הגיעה ואני חייב להודות שהיה כיף יותר בבית שלי מאשר בבית שלה חוץ מהעובדה שאני התחלתי לשתעל כמו מטורף. זה הכל לשבוע הזה חשבתי לעצמי אחרי שהיא הלכה…

חודש לאחר מכן הכל נשאר כמו שהוא עד ההודעה הזאת… מריה טסה לבקר משפחה ברוסיה במשך חודשיים ואז חשבתי לעתי "מה אני אעשה בלעדיה?.." "איך היחסים בינינו לא יהרסו?…" ואז חשבתי על זה שוב והבנתי "רגע.. החזקנו ביחד במשך חצי שנה!" אמרתי לה שתהנה שם ושאני אתגעגע אליה (מה? גם סלעים חסרי נשמה יכולים להתגעגע!) ואחרי כמה ימים הגיעה הטיסה… אני חיבקתי אותה ונישקתי אותה כל כך!!! היא עלתה לטיסה… אני הייתי עצוב אבל ברגע שהיא נחתה אנחנו התחלנו לדבר 24\7 אחרי חודש שהיא הייתה ברוסיה (היא ברוסיה נכון?) התחלתי לחלות, ממש לחלות, היתה לי דלקת ריאות.. אחת קשה… אמא שלי היתה לגמרי עסוקה מדי כדי לטפל בי ואני מבין אותה ואחותי… אני מעדיף שהיא לא תתקרב אליי… המחלה התחילה להחמיר… התחלתי להתעלף מדי פעם… השיעול שלי… זה מה שזה היה.. אני הייתי בטוח שאני עומד למות… ראיתי את חיי עוברים מול עיניי… ועכשיו אני מבין שהחיים שלי לא היו כאלה גרועים… ובדיוק איך שהגעתי לגרוע מכל ראיתי אותה… מריה נכנסה מהדלת… אני בטוח שאני הוזה אבל היא באמת שם, מחזיקה תרמוס עם תה ולימון ושתי כוסות שנראו דומות לכוסות המוזרות בבית של אייל…היא התקרבה אליי ואמרה אני באתי לטפל בכך, מזגה את התה לשנינו ונישקה אותי…
אחרי שבועיים הבראתי, ומאז אותו יום אנחנו ביחד, כי אני לעולם לא אוותר על מריה מלשנקו… הילדה שהצילה שאת חיי.