הילדה שאהבתי איננה

אני זוכר את היום הראשון שהיא הגיעה חדשה לבית סיפרנו צועדת במסדרונות בית הספר. שערה השחרחר גלש על כתפיה. עיניה בהקו נוצצות ככוכבים בלילות כשמי הארץ. שפתיה היו עבות אדמדמות נחשקות פשוט ילדה מושלמת שאין לתאר. יופי סולא מפז. זה קרה לא מזמן. בהיותי נער בן שבע עשרה. אהבתי אותה. אהבתי את אותה נערה ששמה היה דנה. ושמי היה ערן. אהבתי אותה מאוד. אבל התביישתי לספר לה שאני מאוהב בה . הייתי מציק לה יום יום בהפסקות הלימודים. בשיעורים. בחצר בית הספר מושך את שיערה לעיתים קרובות וכל זאת כדי לרמוז את אהבתי אליה… באחד הימים ניגשתי אליה בהפסקת ארוחת הבוקר ודיברתי אליה מילים לא הגונות. עיניה דומעות החלה לרוץ בין עשבי מגרש הכדורגל רצה אט אט נעלמת בין יערות חורשת האורן. לאחר הלימודים צעדתי לעבר ביתי דרך מדשאות פארק האורנים. ככל שצעדתי אוזניי שומעות בכי יללה מתוך נבכי עצי הדקלים. היא ישבה שם. עזובה לבדה דומעת בבכי עצבות. הסתתרתי מאחורי מתקן מגלשת הפארק. עיניי אחוזות דמעה שאט אט הבנתי מה עוללתי לה שהבכי הזה חדר לליבי. הבטתי לעברה בחצי עין שלא תשים לב לנוכחותי רוצה כל כך לפנות אליה. לומר לה את שעל ליבי. פחד אחז את גופי חשתי רעידות ברגליי מחכה לרגע הזה לפנות אליה לבקש את סליחתה. לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי ממחבואי עומד מולה רועד. כל גופי משותק בהרגשת זרמים מכף רגל ועד ראש. שפתיי נעולות לא מצליח להוציא הגה מפי. היא ישבה שם מביטה לעברי נראה כאילו בוחנת מה רצונותיי. מה אתה רוצה לא מספיק לעגת לי אתה עדיין מחפש מה להגיד? הנהנתי בראשי מצד לצד מנסה לדבר. לומר מילה או שתים אך המילים לא יצאו כאילו הייתי אילם. נשארתי עומד מולה כמו טיפש והמילים לא יוצאות. דנה קמה והפנתה גבה אליי צועדת לעבר לא מודע שאני עומד כמו פסל שגרוני חנוק. שנייה ועוד שנייה חולפות מהזמן מנסה לצעוק לה דנה חכי. המילים לא יוצאות. גרוני חנוק חושש שלעולם אהיה שנוא עליה. אדם ללא שם. שאין בו שום תועלה. אחזתי אומץ רב רץ לעברה קורא בשמה מבקש שתעצור. דנה ביקשה שלא אתקרב אליה. שלא אחשוב לרגע שברצונה לדבר איתי. מבקש את סליחתה. מבקש שתחוס שתסלח אני כל כך מצטער הלוואי ויכולתי להחזיר הגלגל לאחור. שנינו מביטים זה בזאת. שקט נדם את חורשת האורן וכל מה שנשמע היה הרוח שנשבה את רשרושי העצים וציוץ הציפורים. כל כך רציתי לחבק אותה, לחוש את מגע גופה. ללטף את פניה ולומר לה בבקשה תסלחי לי. אני אוהב אותך. זלזול היה לפתע שהיא אומרת מה אתה רוצה? בבקשה אל תעקוב אחריי. השבתי לה בגמגום עדין. אני מצטער. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור. בואי נשכח מה שהיה אני מוכן להיענש כדי שלא תשנאי אותי. לפתע חיוך עלה בפניה. היא נראתה כל כך תמימה. כל כך טהורה. לחצנו יד ביד לשלום והצעתי ליווי לביתה. כל הדרך דיברנו על החיים על ההווה והעתיד על מה שהיה ומה לא היה. בפתח דלת ביתה לחשתי לה נתראה מחר שחיוך קסום נשב על פניה. בלילה התקשיתי להירדם. חשבתי רק עליה. כמה הייתי מחויך רק מלחשוב שמחר אנחנו נדבר. נשוחח זה עם זאת. הרכנתי ראשי מעל אדן החלון מביט על הכוכבים המזכירים את עיניה. ארבע בבוקר ועודני כמו ילד קטן מחייך. כל כך מאושר שאולי דנה תהיה חברתי. למחרת בבוקר התעוררתי באיחור מחוסר שינה של הלילה הארוך. החלטתי לא ללכת לבית הספר כי כבר היה מאוחר מידי לקוות להגיע לשיעור האחרון. בעת הצהריים ישבתי עם חברי בחצר ביתי חושב על דמותה של דנה. הם החלו ללעוג ולשאול שאלות מה קרה שאני כל כך מאושר. סיפרתי להם את אשר אירע אתמול. הם סיפרו שדנה לא הגיעה לבית הספר היום שבראשי מתרוצצות מחשבות שאולי גם היא לא הצליחה להירדם בלילה וחשבה עלי. מאוחר בערב הוריי ראו את אושר פניי וכמו תמיד לשאול מה קרה ומה האושר שטמון בי כל כך. סיפרתי להם על דנה וכל מה שקרה בדיעבד. הלילה ירד ראשי על הכר מביט על תקרת החדר חושב עליה. מדמיין אותה אחוזה בי מחובקים. מביטים זה בזאת ולוחשים מילות אהבה מלטפות. בשעות הקטנטת של הלילה הנחתי ראשי על הכר והעיניים נעצמות אט אט. הבוקר עלה מתארגן ללימודים כל כך מתרגש שהיום זה יקרה. היום שבו אומר לדנה שאני חושק בה לילות וימים. פוסע עם חברי אל עבר מסדרונות בית הספר מביט לכל עבר לראות את נערת חלומותיי. השיעור הראשון החל. דנה לא הייתה נוכחת. מוזר גם אתמול היא לא הגיעה כמו שאמרו חבריי לכיתה. לא עלה שום דעת מה קרה כי מאז שהגיעה חדשה לבית הספר תמיד הגיעה ראשונה לפני כולם. לאחר הלימודים ישבתי לבדי חושב מערער למה היא לא הגיעה שחברי צועקים לי צא מהסרט כנראה היא בחופשה עם המשפחה. חייכתי לעברם. כנראה צודקים עוד יום יומיים היא תחזור לחיי. .הימים חלפו בטיאיות ודנה לא הגיעה. החלטתי ללכת לביתה ולשאול מה קרה. שהגעתי דפקתי בדלת ביתה. עמדה מולי אמה קצת כחיוורת שאלתי לשלומה של דנה ולמה היא לא הגיעה לבית הספר. אימה לחשה לי בכבדות שהיא תגיע עוד כמה ימים. היא פשוט בחופשת מחלה. שהגעתי לביתי הרהרתי שדנה זקוקה לי. שהיא לבדה חולה ואין מי שיבקר אותה. אני פה והיא שם כנראה מחכה לאיזה פרח או מגע מלטף. יום ועוד יום חלפו. הימים נראו כנצח בלעדיה. מתגעגע לדמותה. מתגעגע לריחות עורה העדין. כיסא הכיתה ריק מבודד בלעדיה מחכה ליום שאראה שוב את פנייה. באחד הימים בהפסקת השיעור הייתי שרוע על דשא מגרש בית הספר חושב עליה שלפתע שמעתי לחישות בכי ליד עצי הדקל של מגרש הכדורסל. התחלתי לנוע לעבר הבכי שם ישבו חברותיה של דנה לוחשות זאת לזאת בבכי עדין בעודי מסתתר מאחורי השיחים מאזין על מה כל המהומה שלפתע חשכו עייני ששמעתי את חברתה בוכה אומרת. שמעתן? דנה חולה בסרטן. ששמעתי זאת הרגשתי שגרוני נחנק נשימתי נעצרה גופי החריש והדמעות. הדמעות החלו לדמוע. גופי צנח מוטל על האדמה אוחז את הבכי מפניי מנסה לחשוב ששמעתי דברים טובים ואין רע. אין רע דנה שלי בריאה וחזקה. התרוממתי ורצתי לעבר ביתה. לא היה אכפת לי להיפצע. לא היה אכפת לי אם אפול. לא היה אכפת לי אם אשרט שאני רדוף עוז בין ענפי היערות. בין ענפי הפארק סדוק בדם מרגליי שהזיעה נוטפת ונוטפת מגופי. עוד קצת . עוד קצת אני אהיה בין זרועותיה. כל שייחלתי היה להגיע לביתה לחבק אותה. לחוש אותה. לבכות איתה. הצעקה הזאת. הצעקה הזאת שכל כך רציתי לזעוק דנה אני אוהב אותך.. אני אוהב אותך.
אני עומד מול ביתה. רגלי נוטפות דם נושם נשימה אחרונה מנסה לא לבכות. מנסה לא לצעוק. מנסה להיות רגוע מתקתק בדלת ביתה. אמה עמדה בפתח הדלת מבקש לראות את דנה וששמעתי את מה שאירע. אמה אמרה שהכול בסדר. דנה החלימה ומחר היא תגיע לבית הספר. נכנסתי לחדרה. היא הייתה שרועה במיטתה גופה היה רזה ופניה היו כחיוורות מביטה בי כתמימה ולוחשת לשלומי. אחזתי בידה בוכה כמו תינוק שהיא לוחשת.. אל תבכה הכול בסדר החלמתי ומחר אני מגיעה לבית הספר. רציתי כל כך לנשק אותה. כל כך לחבק אותה אבל היא עצרה את הדמעות בקולה הרך. יהיה בסדר. הגשתי לה מכתב שמוקדש לה בבקשה שתקרא אותו לאחר שאלך. עיניה החלו דומעות אט אט נוטפות וזולגות על לחייה האדמדמות עם חיוך תמים. בערב חזרתי לביתי. אימא הגישה לי את ארוחת הערב שאין ביכולתי לאכול. תאבוני דהה. חוסר הטעם בפי נמס ודמעותיי החלו שוב לדמוע. הבכי הזה החל לצאת ללא הפסק שאימא חיבקה גופי ואמרה אני יודעת מה קרה ואני מצטערת ומקווה שהכול יסתדר. חיבקתי את אימא כאילו הייתי תינוק בן שנה הזקוק לליטוף ולהמון אהבה. כל כך רציתי להיות שוב לידה. לשמור עליה לאהוב אותה. לטפל בה. בשעות הקטנות של הלילה עמדתי באדן החלון מביט מעלה אל השמים לראשונה בחיי מבקש מאבא שבמרומים שיחזק את דנה שהיא תחלים.. בבוקר שלמחרת הגעתי לבית הספר עם פחות עצבות כי דנה חוזרת היום לבית הספר. דנה הבריאה והחיים יחזרו שוב למסלולם. קישטנו את הכיתה לבואה של דנה באיחולים לבביים מחברי הכיתה ששמחו שהחלימה ועוד כשעה תכנס לכיתה. השיעור היה נראה כנצח. שניה ועוד שניה חולפות מזמן החיים. עוד טיפה. עוד טיפה ודנה תעמוד מולי והחיוך ילטף שוב את הפנים. חורט את שמה של דנה על שולחן הכיתה שלפתע נכנסה מנהלת בית הספר לכיתה צועדת לעבר המורה ולוחשת לה דבר מה. הבטתי בעין בוחנת בעיניה של המורה ושמתי לב שיורדות לה דמעות באיטיות ומנסה לא לבכות. דממה שררה בכיתה מביטים זה בזה לא מבינים מה קרה. לאחר שניות אחדות יצאה המנהלת מהכיתה והמורה לחשה בכבדות בכי ומנסה לעצור את הדמעות. תלמידים. היום לפנות בוקר דנה נפטרה. אבקש לקחת את חפציכם. בעוד כשעה תתקיים ההלוויה. כולם יצאו מהכיתה בעודי לבדי צובט את עורי שאדע שזה רק חלום. רק חלום בלהות שעדין אני כלוא בתוכו. הזעקה יצאה מליבי חשתי את דם גופי החל רותח מתעטף בייסורים זועק למה.. למה אלוקים למה לקחת את דנה שלי. לאחר מספר דקות של יסורים הצטרפתי עם חבריי צועדים לעבר ההלוויה שהם אוחזים בכתפי יודעים כמה אהבתי אותה וחשקתי בה עד נורא. הרבה צפיפות ובכי רעם את המקום. הרגשתי עוד טיפה ואני אתחיל למעוד. אתחיל לצעוק ואמעד על קברה לנסות להחיות אותה. תנעלי את שפתייך שלא יכנס חול לפיך, ואם תוכלי תפרצי בצרחות , בקשי מהם שיוציאו אותך מהתכריכים , אם הם יסרבו קרעי אותם מעליך. דנה אני אוהב אותך. לאחר שעה שקט שרר את המקום שוכב מלטף את הקבר המוטל עליה. רשרוש קל נשמע ואחיזה פתאומית אוחזת בכתפי. הרכנתי ראשי לאחור. היה זה אביה מביט בי בדמעותיו החונקות שידיו אוחזות מעטפה. דנה ביקשה שאמסור לך זאת. הוא העביר לידי את המעטפה בשם דנה ונעלם בין רגע כאילו ונגוז מהעולם. הבטתי במבט אחרון לעבר קברה של דנה בלחישות יוצאת מגרוני אוהב אותך ותמיד אוהב. שהגעתי לביתי הנחתי את ראשי על הכר מכוסה עם שמיכת הצמר מהקרירות ששררה בחדרי. פתחתי את המעטפה וקראתי את המכתב שדמעותי שוב זלגו.. שלום ערן.. קראתי את מכתבך. וידעתי שאהבת אותי.. גם אני אהבתי אותך. אבל התביישתי לומר לך זאת. שתקבל את מכתבי אני כנראה כבר לא אהיה לציידך. אני אהיה רחוקה ממך והלוואי ויכולתי לשנות זאת. תמיד תדע שאשמור עליך מלמעלה. ותמיד אוהב. שלך.. דנה. ידעתי. ידעתי היא אהבה אותי. אבל עכשיו דנה לא כאן. דנה לא נמצאת דנה עזבה למקום ואולי טוב יותר. למקום רחוק ממני. מקום בו שלא אוכל לגעת ולחוש באהבתה. אבל עכשיו אתם תקשיבו לי. אם אתם אוהבים מישהי תאמרו לה את מה שבליבכם ואל תשחקו באהבה מתמשכת. כי החיים לא תמיד יתנו לנו את ההזדמנויות לאחוז באהבה שאנו רוצים בה. פשוט תלחמו בשבילה