"היי, את לא יכולה לזרוק אותי!"

סיריוס בלק שלח חיוך פלרטטני לננסי האדווד. היא השיבה בצחקוק נבוך, והמשיכה בדרכה במסדרונות הוגוורטס. הוא פלט אנחה. היא הייתה אחת הנערות היפות ביותר שראה בחייו, עם שיערה הערמוני ועיניה בצבע דבש חיוור. פניה היו מלאי נמשים, ושפתייה הוורדרדות הדגישו את לובן עורה.
כן, היא בהחלט מצאה חן בעיניו. אבל הייתה בעיה אחת- הוא היה תפוס. כלומר, הוא הרשה לעצמו לזרוק הערה שובבה פה, קריצה ידידותית שם, חיוך מסנוור לכאן, אבל הוא אף פעם לא יכול היה לפתח מערכת יחסים רומנטית נוספת לזו שהוא כבר נמצא בה. בגידה הייתה פשוט מתחת לרמה שלו. החברה העכשווית שלו, מאלטי, גם היא הייתה יפה מאוד, ומילאה את תשוקותיו. אבל זה כל מה שהיא עשתה- מילאה את התשוקות שלו. היא אף פעם לא ניחמה אותו כשהיה עצוב, או הרגיעה אותו כשהיה עצבני, או הזדעפה כשעקץ אחרים ללא-רחם. היא לא תיקנה אותו כשטעה, ולפעמים נדמה שהדברים שלו בכלל לא מעניינים אותה. פעם אחת, בחופשת חג המולד ששניהם נשארו בה בהוגוורטס, היא התגנבה לחדרו שהיה ריק: כל התלמידים ששהו בו עזבו למשך החופשה חוץ ממנו ומג'יימס, וג'יימס בילה את רוב הזמן בארוחה או בעשיית דברים מטופשים. גם סיריוס השתתף, עד שפתאום תקף אותו דיכאון חודרני והוא פרש למיטה. היא נשכבה מעליו ונשקה לו, ואז סתם ישבה לידו.
הוא התחיל לדבר שטויות כמו, "את יודעת שכל בני המשפחה שלי היו בהפלפאף?", "אני בן 20. ברצינות. השאירו אותי כיתה ארבע פעמים, ונראה לי שגם השנה אני לא אעבור לשנה האחרונה.", אבל הכל כאילו יצא לה מהאוזן השנייה. לבסוף הוא הניח לה לתת לו נשיקת לילה טוב ונפרד ממנה.
כשג'יימס הגיע הוא מצא אותו מביט בתמונה שלו ושל מאלטי. הוא גיחך ואמר לו: "רודף שמלות שכמוך, מה דעתך להיפרד ממנה כבר?"
"זה יהרוס את המוניטין שלי. אני צריך לסבול כל אחת מספיק זמן כדי שלא יחשבו שאני מחליף בנות כמו גרביים. הבנות עלולות לאבד בי עניין. אפילו שהעם הגברי כבר חושב ככה… אבל כולם סתם מקנאים." אמר אז סיריוס וחייך בזחיחות. "חוץ מזה, אולי מאלטי תהפוך עם הזמן למישהי יותר.. אתה יודע. יותר."
אבל עכשיו, כשהביט בננסי מתרחקת, הוא הצטער שלא נפרד ממאלטי כבר. הוא לא עושה איתה כלום. היא כבר לא מושכת אותו כמו קודם. וחוץ מזה, מעצבן אותו שחל עליו "איסור" להתקרב לבנות אחרות, וחובה עליו להידבק למאלטי כמו מסטיק לנעל.
"מה קרה, עוד פעם בא לך להחליף חברה?" הקול הנשי המוכר העלה בו זיק של תחרותיות. מתוך ים התלמידים העוברים ושבים צצה לה נערה. היה לה שיער שחור אסוף בגומייה מאחורי ראשה, עיניים חומות כהות ומבט רציני ומשועשע כאחד. אפה התקמט מעט כשהמשיכה. "באמת, סיריוס, זה נעשה ממש מוגזם. בשלושה חודשים האחרונים היו לך ארבע חברות, לפחות למיטב ידיעתי. הרכילות שצצה מפה ועד להודעה חדשה רומזת שהיו לך עוד רומנים נוספים."
"אז שירכלו מה שהם רוצים, זה רק מראה כמה אני מפורסם." הוא חייך אליה, "באמת, מיס. קולרידג', את מוכנה להירגע?"
"אתה מוכן לקרוא לי בשמי הפרטי?"
"בסדר, אדרין." הוא הדגיש את שמה בלגלוג. אדרין גלגלה לעומתו את עיניה, ואמרה רק: "תחשוב טוב טוב על מה שאתה עושה, כי אתה רק מסבך את עצמך בבוץ."
לאחר שהעיף בה מבט תוהה, היא נעצה בו מבט מסופק והמשיכה בדרכה. נו, יופי, גם כן היא ומה שיש לה להגיד, חשב ברוגז. פתאום קלט שהמסדרון כמעט והתרוקן, והוא הבין שהוא מאחר לשיעור שיקויים.

"היי, את לא יכולה לזרוק אותי!" קרא סיריוס בזעם.
"זה מה שאני עושה עכשיו, לא?" ננסי החזירה לו מבט אדום.
עברו חמישה חודשים מאז נפרד סיריוס ממאלטי וננסי הפכה לבת זוגתו החדשה. כשהוא הודיע לקונדסאים שהוא השיג לעצמו בחורה אחרת, רמוס נד בראשו בייאוש, ג'יימס אמר "סוף כל סוף, כבר חשבתי שאתה חולה!" ופיטר רק נעץ בו מבט מלא קנאה. אדרין, שכנראה כבר שמעה מהרכילות על ה"זוכה החדשה" בסיריוס, נמנעה מלהתקרב אליו, וכשקלטה אותו ואת ננסי מתגפפים בחדר המועדון של גריפינדור באחת הפינות, שלחה לעברם מבט מלא גועל.
אבל עכשיו הם לא התמזמזו להם באחת הפינות. ננסי כבר הייתה צרודה מרוב צרחות, וסיריוס כבר היה אדום יותר מעגבנייה עסיסית ובשלה.
הוא לא האמין שמישהי זורקת אותו, את מלך הבנות, את שובר הלבבות. אם כבר, הוא זה שצריך לזרוק אותה! חשב בכעס.
"אני לא מבין מה קרה-"
"אתה מבין ועוד איך! אני יודעת שנישקת את אדרין ו-"
"מי סיפר לך?!"
"אה, אז אני צודקת, נכון?" דמעות זלגו במורד לחייה של ננסי.
"לא- לא- זה- זה שקר! אני לא יודע למה את מאמינה לזה!"
אבל היא כאילו לא שמעה אותו. "אתה זבל, סיריוס בלק," סיננה מבעד לשיניה החשוקות, ועקפה אותו תוך שהיא מתנגשת בו בכתפה.

"באמת הסתבכת, סיר," אמר לו רמוס כאשר שקע בעייפות באחת הכורסאות בחדר המועדון וסיפר לו מה קרה.
"אבל אני באמת לא יודע מאיפה היא שמעה את זה! כלומר.. הנשיקה הייתה תוך כדי משחק טיפשי, היא לא נעשתה ברצון, וזה לא שהתפתחו ביני ובין אדרין רגשות מעבר לנחוץ אחרי זה!" אמר סיריוס בזעם. "אני פשוט לא מאמין.."
חלפו דקות ארוכות של שתיקה מעיקה, עד שרמוס הביט בו. "הספקת להתגבר עליה?"
"ברור. תראה, תמיד יצא לי לחשוב על פורשיה מרייבנקלו.. כלומר, היא לא הכי יפה בבית הספר, אבל היא גם לא רעה. חוץ מזה שהיא תוכל לעזור לי בלחשים, כלומר, לא הצלחתי להתרכז בשיעור האחרון, והיא דיי חזקה בזה.."
וזו הייתה הפעם האחרונה שסיריוס בלק חשב על ננסי האדווד, כי כמו שהוא אומר: "כשבת אחת לא מרצה אותך, אל תחכה ותעבור לבת הבאה!"