היום

היום אמרת לי דברים שלא העזתי לחשוב שתאמר אי פעם. גרמת לבטן שלי להתמלא בהמון סוכריות, כמו חנות ממתקים עמוסה כל טוב- וידעת בדיוק איך לפנק וללטף אותי דרך הטלפון. הליטופים שלך שאף ליטוף בעולם לא יכול לנחם ולמלא אותי כמותם, אפילו לא ליטוף של חתול צמרירי ומגרגר. גרמת לפה שלי להתייבש ולגמגם, ולמוח שלי לשכוח לומר לך ״שנה טובה״. וגרמת היום לעיניים שלי לנצוץ כמו יהלום של מיליון דולאר רק כי היית שם בשבילי. בפעם הראשונה הרגשתי שאתה לא משקר לי ושכל מילה שלך היא אמיתית. קצות אצבעות הידיים שלי שבדרך כלל קצת כחולות בגלל לחץ דם נמוך, נהיו חמות ולחות, ובלי משים מצאתי את עצמי מלטפת לי את הירכיים בדיוק במקומות שאתה אוהב כל כך לגעת בי וללקק. אני רוצה אותך ואתה רחוק לי מדיי. אמרת שיש לך זמן בין פגישה לפגישה לדבר איתי ולחשוב עליי, והודית בפניי את מה שכבר ידענו שנינו שהכל בינינו התחיל ממשיכה מינית בלבד- לפחות מבחינתך, ושעכשיו זה שונה ושאתה רוצה יותר. אז בווידוי של יום כיפור אני רוצה שתדע שהיום אתה תקבל כל מה שתבקש, תדרוש או תצווה למרות שאני בטוחה ששיקרת לי שוב, ושהתקשרת היום כי בבית יש לך המון קור וניקור לפי איך שאתה רואה את הדברים, ושכמובן במילים שלי זה יותר לכיוון חוסר ריגושים וחיי יום יום רגילים ונורמליים שלא מתאימים לחיה פראית שכמותך. חיה שמרגישה שחרור רק כשאתה שם לי על הצוואר את קולר המשחקים שלך, וכשאני נמצאת שם לקבל ממך כל ציווי או תנאי בכניעה מחלטת. היום הקיצוניות והניגודים של שנינו הצטלבו. שתי חיות יער מחופשות לבני אדם יפים ותרבותיים שמסוגלים ללכת לבית כנסת ביום כיפור ולבקש סליחה על חטאים שחטאנו, ובאותו זמן בדיוק לבהות בהצגה המפוארת מסביבנו ולחשוב על שכרון החושים המשותף הבא שייתן פורקן רגעי מהול בהרבה עצב, רגשות חרטה ולב מרוסק. היום התקשרת אליי, ובפעם הראשונה מאז ומעולם ידעתי שאקבל ממך את הטלפון הזה. תמיד אני מייחלת לו, והיום פשוט ידעתי שזה יקרה, לא בגלל שמזמן לא דיברנו, אלא משום שלאחרונה יותר חונק לך ועצוב בסביבה שאמורה לתת לך חום ואהבה. האישה שלך חונקת אותך, אולי היא כבר יודעת שהמאהבת הקטנה שלך מסעירה לך את הדמיון והחושים ומעוררת בך את קולות היער שהוא הבית האמיתי שלך. קח אותי היום. לא מחר לא בעוד שבוע- היום ועכשיו. אתה היחיד שמסוגל לשחרר אותי מהכאב והבדידות. תן לי לענג אותך כמו שאתה אוהב -בכאב ועוצמה שרק שנינו מסוגלים לייצר, המפץ הגדול זה אנחנו ואתה מתחיל לקלוט את זה, מתחיל לספוג אותי אל תוכך ומתחיל להשלים עם העובדה שנוצרתי בשבילך ורק עבורך. שלך, מבריאת האדם הראשון ועד נשמתי האחרונה עלי אדמות.