הידיד הכי טוב (לשעבר).

אני מהלכת לי בחדר, אנה ואנה, בעודי מהרהרת על הריב הגדול שהיה לי אתמול עם תום.
תום הוא הידיד הכי טוב שלי, אני מרגישה שאני ממש כועסת עליו, אני לא מאמינה עדיין שהוא עשה את זה, בטחתי בו, סמכתי עליו, אבל הוא, הוא כנראה סתם רצה לנצל אותי.
אני לא מאמינה למראה עיניי, מצאתי מעטפה, אני מסתכלת על המעטפה, אין עליה שם, אני פותחת את המעטפה ומגלה שם כסף, המון המון כסף.
מצד אחד, אני רוצה לקחת את הכסף לעצמי, מצד שני אני מפחדת שהסביבה תגלה ויהיו לה מלא דברי תוכחה לגביי זה.
אני מחליטה למסור את הכסף לעמותה.
אני רוצה להציב לעצמי מטרה, מטרה להיות אנימטורית.
אני מכינה גוף של גבר וגוף של אישה לסרט מצויר מפלסטלינה, לא כל כך מקצועי, אך זאת בהחלט ההתחלה.
בסרט מסופר על גבר ואישה שמתחתנים ומתגרשים, קיצר לא משהו חדש ומקורי.
יש לי תובנה, הגבר בסיפור מאוד דומה לידיד הכי טוב שלי לשעבר.
פעם אהבתי אותו, אבל זה היה ממש מזמן, עוד שהיינו קטנטנים בחיתולים.
אני מכירה אותו מהלידה של שנינו, נולדנו חדר ליד חדר.
אני מקווה שאני אשלים איתו, אני מתגעגעת כל כך…
קצת קשה לי להגיד את זה, אני אוהבת אותו…
אני מקווה שיום יבוא והוא ירגיש אלי משהו קטן ממה שאני מרגישה אליו…