החלום האסטרלי של דותן

"דותן, עוד פעם אתה חולם על ג'וליה קדם…בן אדם, היא לא בליגה שלך. אתה כבר בן שש עשרה, מתי כבר תבין את זה?", אמר לי איתי כהן, מלך הכיתה שלי, והחזיר אותי באחת למציאות מתוך חלום מתוק שחלמתי בהקיץ. "מספיק כבר, דפוק", עניתי לו, למרות שהוא תפס אותי על חם. באמת חלמתי בהקיץ על ג'וליה קדם. בסתר ליבי, הייתי מאוהב בג'וליה, אני מעריך שגם חבר'ה נוספים בשכבה מאוהבים בה. איך אפשר שלא, היא הילדה הכי יפה שפגשתי בחיים, היא חכמה ומעל הכל היא צנועה וחייכנית ולא עושה עניין גדול מהמראה שלה. כשאני חושב על זה, אני דלוק עליה עוד מכיתה ד', כשהיא רק עברה עם המשפחה שלה לגור בשכונה. אני עוד זוכר את היום בו היא נכנסה לבית הספר בפעם הראשונה. כל השכבה דיברה עליה וזה נמשך עד היום. איך אפשר שלא. הבנות מקנאות בה בטירוף בגלל שהיא גם יפה וגם תלמידה מצטיינת והבנים מפנטזים עליה בגלל הפנים והגוף המושלמים שלה. כשאני חושב על זה, לא ראיתי שיש לה יותר מדי חברות.

לאחרונה אני חולם הרבה בהקיץ. רוב החלומות הם על ג'וליה קדם, אך לא רק. כשהרהרתי בדבר, אמרתי לעצמי שככל הנראה מדובר בפיצוי לכך שאני אף פעם לא זוכר את החלומות שאני חולם בלילה. עד עכשיו זה בכלל לא הטריד אותי, אבל בתקופה האחרונה, עניין החלומות הפך לסיפור רציני בכיתה שלי.

הכל התחיל בנקודה הסינגולארית בה אחותו הגדולה של איתי כהן קנתה ספר על חלומות ופירושם, ומאז בכל יום, כל המשפחה שלו בודקת בספר אם ולמה שהם חלמו יש משמעות גם בחיים האמיתיים. לדעתי כל מומחי החלומות הם שרלטנים ורמאים ובדומה לכך, גם הספרים שלהם בנושא, אבל בגלל שאיתי התחיל לספר לנו את החלומות שלו, כל החבר'ה זרמו עם הסיפור הזה וזה הפך לקטע כזה בבית הספר שכולם משתפים את החלומות שלהם אחד עם השני. בגלל שלא הצלחתי לזכור אפילו רסיסי חלום מחלומות הלילה שלי הרגשתי קצת אאוטסיידר. דבר להטריד אותי יותר ויותר מיום ליום. למרות זאת, תמיד הייתי בחבורה כדי להקשיב, לחוות דעה ולהיות חלק.

כשהחברים שלי החלו לספר את החלומות שלהם, שמתי לב לדבר מוזר מאוד. לחלומות שלהם יש תמיד מוטיב מסוים שחוזר על עצמו. לאיתי יש תמיד חלומות שמסתיימים בסוג של תקיפה. לדוגמא, פעם הוא חלם שהוא נמצא בבריכת השחייה העירונית, שוחה לבד בבריכה, ופתאום שם לב שבאזור המים הרדודים יש תנין. התנין מתקדם לעברו, ובדרך אליו אוכל את השלט "זהירות מים עמוקים". לעומת זאת, ליעקב יש חלומות שבהם תמיד יש את אלמנט המרדף. בפעם האחרונה רדפו אחריו נמלי אש אדומות והוא התעורר בדיוק כשהן הצליחו לסגור עליו מכל הכיוונים. לרונן, מצד שני, תמיד יש חלום בו הוא נפגש עם דוגמנית מאחת הפרסומות בערוץ 2 והיא מתמסרת אליו. בפעם האחרונה זאת הייתה הדוגמנית מהפרסומת למסטיק "אורביט". כשהוא סיים לספר על החלום הזה, איתי צחק עליו ואמר "יש יותר סיכוי שהמסטיק יתמסר לך מאשר הדוגמנית הזאת…". בגלל שאני אף פעם לא מצליח לזכור את החלומות שלי, החבר'ה תמיד צוחקים עלי והם אפילו התחילו לקרוא לי דותן "אל-חלם" (השם האמיתי שלי הוא דותן אלמלם).

ביום שישי האחרון כשאכלתי ארוחת ערב עם המשפחה, העליתי בשיחה בדרך אגב את נושא החלומות ואת העובדה שאני תמיד שוכח את החלומות שלי כשאני מתעורר. אימא אמרה בתגובה "גם לי זה היה קורה, אבל שמים (החברה שלה עם השם הכי מונפץ ששמעתי) אמרה לי פעם שאם כשקמים משתדלים לא לנגוע בראש, אז זוכרים את החלומות. הפלא ופלא, הטריק באמת פעל ומאז אני זוכרת את החלומות שלי". למחרת בבוקר, כשקמתי, זכרתי את מה שאימא אמרה לי ולא נגעתי בראש שלי ובאמת זכרתי את החלום. מרוב שהתלהבתי, אפילו רשמתי אותו כדי לא לשכוח.

כשנפגשנו אני והחבר'ה, התחילה השיחה על החלומות. אמרתי להם שהיום גם אני אספר על החלום שלי ושמעכשיו אין לי בעיה לזכור את החלומות שלי. החבר'ה שאלו "איך זה בדיוק קרה?" אמרתי להם "זה הכל משמים", בלי שהם מבינים את כפל המשמעות במשפט. הפעם חלם איתי שהוא מטגן דג במחבת, ובאחת הפעמים שהוא מרים את המכסה, כדי לראות אם הוא צריך להפוך צד, הדג קפץ מהמחבת ונשך את קצה אפו. יעקב סיפר שהוא נופש בבריכה בבית מלון כשפתאום אלפי צרעות מגיעות לבריכה ומתחילות לעקוץ את המתרחצים והוא מנסה לברוח אל מקום מסתור. רונן הפעם עשה זאת עם הדוגמנית הג'ינג'ית של "תפוזינה". "תמיד הייתה לו חולשה לג'ינג'יות", חשבתי לעצמי. כשהגיע תורי, החברה היו מאוד קשובים, הרי זאת הפעם הראשונה שאני מספר חלום וזה היה מעין מבחן. כשכולי נרגש מהמעמד, התחלתי לספר-
"חלמתי שאני ישן ואז מתוך גופי מתחילה לרחף תודעה שנראית בדיוק כמוני ומחוברת לגוף שלי בסוג חיבור שמזכיר את האופן שבו מציירים ריח של תבשיל טעים שעולה באפם של הדמויות בסרטים מצוירים. בקיצור, התודעה שלי מרחפת בשמים כשלאורך כל הדרך היא שומרת על החיבור לגופי, שעדין ישן במיטה. התודעה שלי מרחפת בחלל ורואה מרחוק כל מיני דברים. אני לא זוכר את כולם, אבל אני זוכר שראיתי אדם עם צנצנת מלאה בנמלים מדבר עם דוב נמלים. ראיתי גם בריכת שחייה עם תנין עצום בתוכה והכי מעניין היה שראיתי את יעקב בורח משעטת עדר אימתני של זברות ובדיוק שהזברות עמדו להשיג אותו הוא הסתכל למעלה, ראה אותי ואמר "דותן?!" והתעוררתי".
החבר'ה בתחילה לא הגיבו, ואז יעקב אמר "את החלום עם הזברות לא סיפרתי לכם אף פעם, איך ידעת עליו? אני גם לא זוכר שראיתי אותך בחלום".
איתי קלט את הקטע ואמר "דותן, אני לא מאמין, אתה אשכרה יכול להיכנס לחלומות של אנשים אחרים. איזה קטע מטורף!".
רונן אמר "רגע! רגע! הזברות זה מהחלום של יעקב, התנין בבריכה זה מהחלום של איתי. של מי החלום עם דוב הנמלים?!".
"אין לי מושג ירוק", אמרתי.
רונן הוסיף ואמר "רגע, מה איתי, לא ראית אותי בחלום עם איזה דוגמנית?"
איתי אמר בתגובה "רונן, תקלוט כבר, אצלך זה לא חלומות אלא פנטזיות בהזמנה אישית….וואלה, אני כבר לא יכול לחכות למחר כדי לשמוע על מה דותן יחלום הלילה".

למחרת בבוקר, כשהגעתי לבית הספר, החבר'ה כבר חיכו לי ליד השער של החטיבה ואיתי פנה אלי ואמר-
"דותן, תדע לך שהגענו היום מוקדם במיוחד כדי לשמוע על מה חלמת"
"חבר'ה, מצטער לאכזב אתכם, אבל הלילה לא ראיתי אתכם בחלום. ראיתי אנשים אחרים"
"נו, תספר כבר", הפציר בי רונן.
"טוב, כמו בפעם הקודמת, גם הפעם התודעה שלי יצאה לי מהגוף כשהיא עדין מחוברת לגופי הישן במיטה, לכל אורך החלום. הפעם אני זוכר בבירור רק שני דברים- ראיתי את ג'וליה קדם במסיבת ריקודים עם שמלה פרחונית, כשאף אחד לא רוצה לרקוד איתה והיא בוכה וראיתי שוב פעם אדם עם צנצנת מלאה בנמלים מדבר עם דוב נמלים, אבל הפעם היו שני הבדלים בקטע הזה של החלום- הראשון, האדם שדיבר עם דוב הנמלים היה אדם אחר- קירח, רזה וגבוה וההבדל השני, דוב הנמלים שם לב שאני שם והסתכל עלי. אני זוכר שבאותו הרגע נבהלתי והתעוררתי"
"וואלה, ראית את החלום של ג'וליה קדם, הנערה הכי שווה בבית הספר, החלום הרטוב של כל השכבה, לא ייאמן", אמר איתי.
"עוד לא הבנתי את הקטע עם המפגשים של האנשים עם דוב נמלים בחלומות שלך. זה נשמע סופר מוזר. מעניין מה זה אומר", אמר רונן.
באותו הרגע אמרתי "חבר'ה, זה היה רק חלום. בואו לא ניתן משמעות למה שאין משמעות", אך החבר'ה כלל לא הקשיבו לי, בשער הכניסה לחטיבה נכנסה בדיוק ג'וליה קדם, יפה מתמיד. איתי החליט לקרוא לה-
"ג'וליה, את יכולה לבוא לרגע?"
" איתי, מה אתה רוצה הפעם? אני לא רוצה לאחר לשיעור"
"אנחנו רוצים לבדוק איתך משהו, זה ייקח פחות מדקה"
ג'וליה התקרבה לעברנו בחוסר רצון. היה ברור לי שכל החבר'ה מתרגשים לפחות כמוני. כמו שאמר פעם איש חכם "כשאתה מאוהב, נסה להסתיר זאת מהבחורה שאיתך ואל תעשה שטויות. במידה והצלחת, סימן שאתה לא באמת מאוהב".
כשג'וליה הגיעה אלינו, פנה איתי אליה ואמר כשהוא מחייך-
"תשמעי ג'וליה, לדותן כאן היה חלום מאוד מעניין אתמול בלילה והוא ראה אותך…"
"איתי, תעצור כאן, אין לי שום כוונה להקשיב לחלומות הסוטים שלך או של החברים שלך", אמרה ג'וליה בכעס והלכה, כשהיא רותחת מעצבים.
באותו הרגע, לא יודע מאיפה זה בא לי, צעקתי לג'וליה שכבר החלה ללכת לעבר מבנה בית הספר-
"אתמול בחלום, את הלכת למועדון ה-"קוקו לוקו" לרקוד. היית בשמלה פרחונית ואף אחד לא רצה לרקוד איתך…"
בדיוק כשסיימתי את דברי, הסתובבה לעברי ג'וליה והביטה בי בתדהמה "איך ידעת? זה לא יכול להיות! לא סיפרתי את החלום לאף אחד"
באותו הרגע, השארתי את החבר'ה מאחור, הלכתי לעבר ג'וליה שכבר התרחקה מספר צעדים ולחשתי לה, כשאף אחד מהחבר'ה לא שומע- "תפגשי איתי ליד אולם הספורט, היום אחרי הלימודים בשעה 15:00 ואספר לך הכל". היא הנהנה והמשיכה ללכת לכיוון הכניסה לבית הספר.
כשחזרתי לחבר'ה, יעקב שאל בסקרנות-
"מה אמרת לה? זה היה נראה מאוד אינטימי"
"סתם ביקשתי ממנה סליחה שעשינו לה קטע כזה על הבוקר", שיקרתי לחבר'ה ושמרתי לעצמי את כל מה שקשור לפגישה שקבעתי בסוף היום.

לאורך כל היום התבוננתי בשעון, שהחליט היום להאט את הקצב שלו, כאילו שהוא ידע שאני מחכה בקוצר רוח לפגישה בסוף היום עם נערת החלומות שלי, ג'וליה קדם. השעה 15:00 התקרבה והתחלתי להתרגש בטירוף. מפחד שיש לי ריח בפה או משהו, עוד בשעה הראשונה ביקשתי מ"נופר בזוקה" מסטיק. היא קיבלה את הכינוי עוד בכיתה ז', כי תמיד היה לה מסטיק בפה. בשעה 14:45 הכנסתי את המסטיק ששמרתי מהבוקר לפה והתחלתי ללעוס בקצב, כדי שכל הטעם והריח שלו ידבקו לי חזק לפה ולאחר כחמש דקות של לעיסות, זרקתי את המסטיק לפח של השירותים הסמוכים לכיתה שלי. נתתי מבט אחרון במראה, לוודא שהכל בסדר ויצאתי לכיוון אולם הספורט.

כשהגעתי, ג'וליה כבר חיכתה לי בכניסה לאולם. תחושת הקלה הציפה אותי, הואיל וחששתי שהיא לא תגיע. כשהגעתי, היא לא בזבזה זמן ומייד שאלה-
"נו דותן, עכשיו אולי תגיד לי, איך ידעת על החלום שלי?"
"תראי, זה יישמע לך מוזר, אבל בימים האחרונים התחלתי לזכור את החלומות שלי. את צריכה להבין שעד עכשיו לא ממש זכרתי את החלומות שחלמתי, למרות שידעתי בבירור שאני חולם"
"ואיך כל זה מתקשר אלי בדיוק?", אמרה בפליאה.
"אה, מתברר שבזמן שאני ישן, התודעה שלי מרחפת ואני מצליח לראות חלומות של אנשים אחרים. כך לדוגמא, ראיתי חלקים מהחלומות של איתי ושל יעקב מהכיתה שלי ושל אנשים נוספים שאני לא מכיר. בקיצור ראיתי גם את החלום שלך, פעמיים"
"מה זאת אומרת, פעמיים", תמהה ג'וליה.
"לא יודע מה זה אומר, אבל כשחשבתי על העניין, נזכרתי שראיתי אותך בחלום גם אתמול בלילה וגם שלשום בלילה, והיה לך את אותו החלום שבו את מגיעה למועדון הריקודים עם השמלה הפרחונית…"
"זה לא ייאמן הסיפור הזה! פשוט לא ייאמן! אבל איך?"
"את זה אני לא יודע"
"תשמע, בתקופה האחרונה, החלום הזה רודף אותי ואני חולמת אותו כמעט כל לילה. החלום הזה מוריד לי את כל מצב הרוח. יש איזו דרך שתוכל לעזור לי"
"מה זאת אומרת, איך בדיוק?"
"לא יודעת, אתה אמרת שראית אותי שם, אז אולי תנסה לעשות משהו בעניין בפעם הבאה"
"טוב, אני אנסה"
"ניפגש פה מחר באותה השעה"
"קבענו", אמרתי כשכולי מתרגש.

באותו הלילה הלכתי לישון מוקדם במיוחד, מחשש שאפספס את החלום של ג'וליה. כבלילות הקודמים, כשנרדמתי התודעה שלי יצאה שוב מגופי ושוב שמרה על החיבור עם גופי הישן, אך הפעם הייתי ממוקד יותר וחיפשתי את החלום של ג'וליה, מבלי לנסות לחקור חלומות אחרים. הואיל ולא היה לי "WAZE חלומות" ריחפתי חסר מעש במשך דקות ארוכות ואז נזכרתי היכן החלום שלה היה ממוקם אתמול בלילה ולאחר מספר טעויות קלות בניווט, מצאתי אותו, בדיוק במקום בו היה בלילה הקודם. ג'וליה בדיוק נכנסה למועדון ה-"קוקו לוקו" בחלומה, כשהיא לבושה בשמלה הפרחונית. היא נראתה מדהים בשמלה הזאת. גם הפעם אף אחד לא רצה לרקוד איתה. באותו הרגע, כאילו נתתי פקודה לתודעה שלי להפסיק לרחף וירדתי לרחבת הריקודים ופניתי לג'וליה. ג'וליה זיהתה אותי מייד. לא ממש ידעתי מה לעשות באותו הרגע- ללחוץ לה יד? לחבק? לנשק על הלחי? ולבסוף, לא יודע מהיכן לקחתי את האומץ אבל שאלתי אותה-
"את רוצה לרקוד?"
"כן", היא ענתה מיד. התחלנו לרקוד.
רקדתי עם נערת חלומותיי, תרתי משמע, לאורך כל הלילה ונהניתי כמו שלא נהניתי בחיים. עד עכשיו לא ידעתי שאני יודע בכלל לרקוד ולא אהבתי לרקוד. בכל מסיבות הריקודים השכבתיות נכנסתי מהר מאוד לעמדת המתבונן האקטיבי, שיודע לחלק ציונים לאחרים שרוקדים, אבל לא מעז לרקוד בעצמו. הפעם, כנראה בגלל שזה חלום וכל המגבלות הפיזיות שאנו מאמצים לעצמנו בחיינו הרגילים, לא היו קיימות, הפכנו, אני וג'וליה, למסמר הערב. כולם הסתכלו עלינו כשקרענו את רחבת הריקודים, שיר אחר שיר. בשלב כלשהוא בחלום, שמעתי קול אזעקה מרוחק והתעוררתי בבהלה. כשקמתי קול האזעקה היה ממש חזק. התברר שאזעקת הרכב של אחד השכנים הופעלה בטעות והעירה אותי יחד עם עוד חצי מהשכונה.

למחרת בבוקר, כשנכנסתי בשער הכניסה לחטיבה, איתי והחבר'ה שאלו אותי על מה חלמתי הלילה, אך שיקרתי להם ואמרתי שלצערי אני לא זוכר והמשכתי לכיתה. לא רציתי שידעו שיש לי היום פגישה עם ג'וליה. "אם הם ידעו, הם יקלקלו לי", חשבתי לעצמי.

גם באותו היום, השעון תעתע בי ומשך זמן, הוא כנראה ידע שאני מחכה בטירוף, גם היום, לשעה 15:00. כששעת הפגישה התקרבה, חזרתי על נוהל המסטיק. אך הפעם לא לקחתי סיכון וקניתי חפיסת מסטיקים ב-"קיוסק של רוני", מעבר לכביש. כחמש דקות לפני השעה 15:00 כבר התייצבתי בכניסה לאולם הספורט ולדאבוני, בניגוד לאתמול, ג'וליה עדין לא הגיעה. ככל שעברו הדקות חששתי שג'וליה כבר לא תגיע ושהיא למעשה לא זוכרת מה קרה אתמול בלילה בחלום, או שרק אני חוויתי את החלום מהצד שלי. לאחר מספר דקות, הסתכלתי בשעון של הסלולארי שלי, בערך בפעם העשרים מאז שהגעתי לאולם, השעה הייתה 15:04. פתאום, מבלי ששמתי לב, היא הופיעה מולי, במכנסי ג'ינס צמודים וחולצת בית ספר שהבליטו את הקימורים המדהימים שלה. "גם אם היו מחפשים דוגמנית-על שתדגמן את חולצת בית הספר, לא היו מוצאים אחת כמו ג'וליה", חשבתי לעצמי. ג'וליה הסתכלה עלי וחייכה. שאלתי אותה-
"נו, את זוכרת את החלום שלך מאתמול?"
"בטח שאני זוכרת. לא ידעתי שאתה רקדן כזה טוב"
"אז זהו שאני לא. למעשה זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי, יותר נכון בחלום שלי, שרקדתי. בעולם האמיתי יש לי זוג רגליים שמאליות כשזה מגיע לריקודים"
"אתמול בלילה זה לא היה נראה ככה. חוץ מזה, היה לי כיף להעביר איתך את הלילה, גם אם זה היה רק בחלום", אמרה ג'וליה בביישנות הטיפוסית לה.
הרגשתי איך הפנים שלי מתחילות להאדים, ולא ממש ידעתי מה לעשות או מה לומר לג'וליה באותו הרגע. ג'וליה ראתה שאני די חסר אונים ונבוך ואמרה-
"תדע לך שאני מאוד עריכה את זה שבאת לעזור לי כשהייתי צריכה, גם אם זה היה רק בחלום. אתה האביר שלי על הסוס הלבן" ולאחר שסיימה, היא התקרבה אלי ונשקה לי בלחי. מרוב התרגשות, התגובה היחידה שהצלחתי לחלץ, הייתה חיוך של מבוכה משולב בסוג של שביעות רצון מכל הסיטואציה שקרתה עכשיו. ג'וליה ראתה את התגובה שלי ואמרה-
"אתה יודע שאתמול בערב שידרו ב-YES את הסרט "הנסיכה הקסומה", זה הסרט שאני הכי אוהבת בעולם והקלטתי אותו. מה דעתך לקפוץ אלי לראות את הסרט ביחד?", אמרה וחייכה חיוך ביישני.
באותו הרגע, לא האמנתי למה שקורה- נערת חלומותיי נישקה אותי וגם הזמינה אותי לדייט ובתגובה הדבר היחיד שעשיתי עד עכשיו, זה לעמוד מולה כמו גולם ולהסמיק ולחייך כמו איזה אידיוט. לאחר שתיקה קצרה, שנדמה היה שנמשכה נצח, גייסתי את כל הכוחות שבי להתגבר על המבוכה ואמרתי בחיוך רחב שהסתיר הרבה חוסר ביטחון-
"בטח! זה סרט ענק. מתי לבוא?"
"מה דעתך על מחר בשמונה וחצי בערב?"
"קבענו", אמרתי, כשאני גאה בעצמי שהתגברתי על חוסר הביטחון שלי.
"טוב, אני חייבת ללכת, יש לי חוג ג'אז שאני חייבת להתכונן אליו. נתראה מחר, ביי"
"ביי", עניתי והיא החלה ללכת בצעדים מהירים לכיוון היציאה מהחטיבה.

לאחר הפגישה, נשארתי קצת באיזור אולם הספורט וחשבתי על כל מה שקרה בימים האחרונים ואיך הקערה התהפכה על פיה מבחינתי, ותוך מספר ימים הפכתי למקובל יותר בקרב החברים שלי ויותר מכך, מחר בערב יש לי דייט עם נערת החלומות שלי. באותו הרגע נזכרתי בנקודת הזמן שבה החל המפנה. הכל התחיל בטיפ שנתנה לי אימא בארוחת שישי האחרונה, על איך לזכור את החלומות שלי וחשבתי לעצמי- "תודה אימא!".