שלמות זה לא הצד החזק שלי

כשאני חושבת על זה תמיד היה לי מה לשנות בעצמי, תמיד התסתכלתי על החסר ועל מה שאין.היו פעמים שניסיתי להיות אופטימית,אבל לצערי לא הצלחתי. ניסיתי אבל תמיד ניחשלתי,הפתרון שלי באותו הזמן היה לשיר בקולי קולות בניסיון להשתיק תמחשבות. בהתחלה הייתי חושבת שאני מצליחה והיה לי חיוך על הפנים, כי חשבתי שבגלל שיש לי קול גבוה אז קיימת האפשרות שהוא יפה אבל זו הייתה אשליה. תמיד דיימינתי את עצמי כמו הזמרת בקליפ מושכת סקסית יפה אם אופי מושלם ואם שלל של מעריצים היה לי חיוך טיפשי על הפנים בהקוות מחשבות אלה אבל ברגע הראשון שהייתי מסתכלת במראה הייתי רואה את כל החסרונות שלי ,את הגוף הצנום,צבע עורי הכהה, השיער המקורזל העינים הכהות, במעמד החברתי שלי ,ותחוסר משיכה אלי. הייתי צועקת מאשימה את ההורים את ה' ומוציא צרור קללות בזמן שדמעות יוצאות מעני בתיאום מושלם, זה הדבר היחיד שהיה 'מושלם ' אצלי , הייתי מאימת שאני יפגע בעצמי הייתי אומרת שהחיים שלי זה מוות באיסורים יש כאלה שלפחות מתנחמים במשפחה שלהם אבל גם את זה אני לא יכולה לעשות יש לי אמא שאני לא בטוחה שבאמת מגיעה לה שיקראו לה 'אמא' .היא מורידה תביטחון ומאחלת דברים הזוהים שאני מעדיפה לצנזר אותם. אבל זו רק התחלה את ההמשך של 'המשפחה' המורחבת שלי אני אולי יספר בהזדמנות אחרת.

אחותי בת ה-16 אמרה שזה יעבור כשהגיעה לגיל 16 17 אני יראה עוד צבעים, אומנם השחור לא נמחק אבל הוא קטן לאט לאט ,אבל מה שבטוח הוא שהוא לא ימחק (ושלא תיטעו גם היא בנאדם שלילי – אני יודעת שזה סותר אבל זו האמת-)
* דרך אגב אני לא סיפרתי לה איך אני מרגישה זה היה בגלל איזה ריב והיא אמר את זה(הקשר שלי איתה זוועה) ^היה חושב לי לציין את זה^

אבל עד איזה אני ימשיך לצעוק בקול כדי לא לשמוע את מחשבות שלי ולדמין את עצמי בתור ביונסה על הבמה, 'חיה'.