הזמן לא עשה טוב לשום דבר 2

הוא אמר לי,שאני אפסיק להיות עצובה,דכאונית.
אולי הקשבתי לו,די התחלתי לאהוב את עצמי מחדש.
זה היה נהדר,ראיתי איך אני יותר ויותר חוזרת להיות אני,ומשתנה למישהי אחרת לגמרי.
יותר חזקה,יותר חוצפנית (לטובה),יותר אומרת מאשר שותקת.
התחלתי להעמיד במקום,את מי שאמר לי משהו לא במקום.
התחושה הזאת של שליטה,שמי שלא מוגן יותר זה הם,הייתה נהדרת.
סיפרתי לו את כל זה,רציתי שהוא ישמח.
הוא שמח.
כשאני מתבוננת לאחור,הבנתי שחיסלתי איזשהוא פחד פנימי.
יחד עם זאת חיסלתי כל מה שטוב,לא טוב,מוסרי שהיה בי.
וזה היה טוב אם לחשוב על זה לעומק,הרגשתי יותר בסדר שאני איתו.
נישקתי אותו מבלי להקשיב לקול המעצבן הזה שקורא לעצמו מצפון.
מצפון זה המצאה של מתחסדים.
בדיוק כמו שאהבה אמיתית היא המצאה של נואשים.
אין שום נסיך על הסוס הלבן בימינו,יותר נכון החמור על הסוס הלבן.