הזדמנות פז

מטורללת

נשמעה דפיקה בהולה על הדלת. השכנה מקומה שנייה פוכרת ידיה, שערה פרוע זעקה לעברנו: "אימא נפלה באמבטיה , בואו להוציא אותה משם מהר!" בעלי רץ אתה במעלה המדרגות הישר אל "הבעיה". ומה הוא מצא?
הישישה שכבה פרקדן על הגב, לא נראתה פצועה, או סובלת, כולה חיוכים, השתכשכה במים ובידה ברווז צעצוע. "מה קרה?" פנתה אליו בחיוך "כלום" "גברתי" הוא אמר: "אני אעזור לך לצאת מהאמבטיה עכשיו, תני לי את הידיים קדימה והופ נמשוך למעלה". בינתיים השכנה, בתה, מבסוטית, "שהבעיה" הולכת להיפתר, ניגשה למטבח להמשיך ולבשל כהרגלה, כאילו לא התרחשה הרגע דרמה בדירה. הבעל שם לב, שלא נותנת את דעתה, אולי להלביש את אמה, לשמור על צניעותה ולהסתיר את מערומיה. לא. היא שבה מיד לשגרה. ובכן הוא הרים את הישישה מעם האמבטיה ומצא איזושהי מגבת ורודה, שהייתה תלויה על קולב שם וכיסה אותה הן מפני הקור והן מפני הצנעה. "תודה לך" צעקה השכנה מהמטבח, "בוא נשתה קפה מבושל כמו שצריך, מגיע לך על המאמץ". הוא נעתר להצעה ממילא, מה בוער לו כעת? הוא כבר הכין את ההרצאה שלו לבית האבות למחר ועיתותיו בידו. עתה, ביושבו על כיסא העץ במטבח, כשעל השולחן פרוסה מפת משבצות, הבחין בפני השכנה וקלט שתוויהם עדינים בניגוד לידי אמה הגסות. הנה הזדמנה לפני ריבה נאה ומדוע לא אתן לעצמי להתפתות? חיים רק פעם אחת, אבל עליי ליזום משהו, חשב בלבו. כששתה במתינות ובהנאה את הקפה, זמם, כיצד יפעל כצעד ראשון, והחל לפנטז מראות מרנינים מנעוריו, מה נהג לעשות אז. בדמיונו עלו אפשרויות רבות. פתע צלצול מכיסו – קול אשתו: "מה קורה שם? לא סיימת?" "כן" ענה ביבושת.