הוא.

חלפתי במסדרון ושקעתי בפאלפון, יובל כבר עזבה אותי ואני שחכתי את הספר "מתמטיקה לכיתה י' " בכיתה ליד המושב שלי.
הכל היה ריק, בית הספר נגמר ואפילו המורים החלו לעזוב. סך הכל בית הספר הוא לא מקום כל כך רע כמו שתמיד מתארים אותו, כלומר, אני נפגשת כל יום עם חברות, נהנת, צוחקת ופשוט חיה את חיי כנערה מתבגרת.
ואז ראיתי אותו, הוא זה שפגע בי.
כתפו נתקלה בי כשחלפנו אחד ליד השנייה.
"אח" אמרתי בכאב.
הוא לא הגיב, רק המשיך ללכת.
"אתה יודע, חלק מלהיות מנומס זה גם להגיד סליחה אחרי שנתקלים במשהו" אמרתי כועסת מחוסר הנימוס שלו.
"אבל אני לא מנומס, את אמרת בעצמך שאני אידיוט" הוא קרא לפני והסתובב שוב. הסצטנה שבא קראתי לעידו אידיוט חזרה אליי שוב, הוא החליט שהוא נוטש את החברה הכי טובה שלו לטובת הפרחה הפרוצה הזאת ענבל ואני אמרתי לו את האמת בפנים, אמרתי לו שהוא אידיוט.
"כי אתה באמת אחד כזה" מילמלתי וחזרתי אל הפאלפון שבידי. פתאום הרגשתי יד שתפסה אותי בחוזקה וסובבה אותי.
"את לא התנהגת כמו חברה באותו זמן" הוא אמר לי.
"אני ? ומה לגבייך ענבל הייתה יותר חשובה ממני, היא הבינה אותך יותר טוב ממני, הייתה שם בשבילך נכון ? היא גם זאת שמכירה אותך מגיל שנתיים, נכון ? ומה לגבי זה שהיא מכירה אותך יותר טוב מעצמה" ? שלפתי את הנשק שהיה ברשותי.
"אני לא אמרתי כזה דבר, לא אמרתי שהיא מכירה אותי טוב כל כך" הוא אמר בשקט כי הוא ידע שאני יודעת שהוא משקר.
"אתה לא יודע כלום הא" ? אמרתי והסתובבתי. התקדמתי במסדרון אל סופו.
"אני לא יודע כלום " ? לפתע שמעתי אותו "אני יודע יותר ממה שאת יכולה לדמיין" הוא פסע אליי "אני יודע שאת אוהבת לשחק בשיער שלך תמיד, את פשוט מכורה לזה, ושאת אהבת שהיינו שוכבים על הדשה ואת היית שמה את הראש שלך על החזה שלי ואני תמיד שיחקתי לך בשיער בניסיון לגרום לך להפסיק את זה, אני יודע שבשוקולד שאבא שלך תמיד מביא מחו"ל את אוהבת רק את השוקולד ואת האגוז את מביאה לי, אני יודע שאת תמיד מכחישה את זה שאני הייתי הנשיקה הראשונה שלך באותו יום ברפת על החציר" הוא כבר הגיע אליי. זרועותיו קירבו אותי אל גופו החם והמזמין.
"ואני יודע שאת יודעת שאני יודע שאת אוהבת אותי" הוא ציחקק למשמע המשפט המסובך שזה הרגע הוא אמר ואני, שלא יכולתי לא לחייך.
"ואני יודע שאת יודעת שאני אף פעם, לעולם, אפילו לא בעולם הבא, ביקום כולו (משפט שאני תמיד משתמשת בו) לא מעדיף את ענבל עלייך" הוא קירב את פניי אל צווארו, הנחתי את ראשי עליו ונחתי עליו, אחרי זמן כה רב שאני מתגעגעת אליו, ספגתי את ריחו הטוב והמשכר.
"והכי חשוב: אני יודעת שאת יודעת שאני אוהב אותך" שפתיו פגשו את שלי, חמות ורגועות, מוצצות בעדינות. הוא חזר אליי, הוא.