ההצעה

יפה יושבת לצד השולחן במסעדת בוטיק בטוסקנה, מולה יושב אהוב ליבה שעתיד להציע לה נישואים מחר בערב. כך רמזו לה שרה ויעל לפני שלושה ימים כשישבו בפעם האחרונה כשלוש רווקות בבר בוגארט שבגבעתייים, יעל אמרה לה במפורשות "יפהלה, תתכונני ליום הרביעי של הטיול, הוא ישנה את חייך" ומאז היא לא מפסיקה לחשוב על כך.. למה דווקא מחר הוא יציע? , הרי הם היו בכל כך הרבה מקומות מדהימים שיכלו לתת למאורע נופך רומנטי. ומחר? כשהם אמורים לנסוע לדודים שלו, רק שלא יעשה זאת לידם חשבה.. היא דימיינה את הרגע שבו ירכון על הברכיים , יסתכל בעינייה , יחטט בכיס הלא נכון, הטבעת תהיה כמובן בכיס השני, הוא כזה מרושל, ולבטח גם את הצעת הנישואין יצליח לסרבל וכשיוציא את הטבעת היא תהיה מקסימה, עם אבן יהלום ענקית שתנצנץ לה בעיניים. היא תגיד לו כן באוטומטיות בלי לגמגם, תנשק אותו תחבק אותו ואז תעלה תמונה אחת לפייס עם האצבע שעונדת את הטבעת ותרשום ברור שכן כמו שכל החברות שלפניה עשו. אך בינתיים הם יושבים במסעדה אחת חשוכה יחסית ובינהם מפריד שולחן עץ ועליו מפה לבנה, היא אוכלת שרימפס מאודה והוא קלמרי מטוגן ושניהם שותים סוביניון ושותקים. הם מרפרפים בעיניהם על הזוגות האחרים במסעדה שאוכלים עם סינר על הצוואר. היא מיישירה מבט בעינייו ותוהה האם זהו גבר חלומותיה? ומה עם המלצר האיטלקי שהגיש לה פני רגע את השרימפס. יפה מחליטה לשחק עם המחשבה הזאת עוד קצת, היא מפלפלת אותה, תוהה מה יקרה אם תרשום על נייר תפגוש אותי בעוד שעתיים מחוץ לחדר 304 במלון מונטפרטי, ותשים בכיסו שעה שהוא יפנה להם את הצלחות, האם הוא יגיע?, היא מצידה תצליח להעלם מבן זוגה אחרי שירדם, ואם יקום חס ושלום תגיד לו שנפלו עליה הרהורי לילה שסחפו אותה לטיול. היא תעלה לקומה אחת מעל חדריהם ותשב ליד הדלת של חדר 304, ואם יגיע המלצר, היא תתנפל עליו ותוביל אותו לגן האחורי, מזג האוויר אידיאלי. פתאום תופסת עצמה מחשבה חדשה שאומרת לה שאסור לה כלל לחשוב כאלו מחשבות, ואם הן בכל זאת באות משמע שלא מתאים להתחתן עם האדון הזה מולה, כיוון שבשארית חייה תמצא עצמה במחשבות זדוניות שרק יתגברו ויתעצמו עם הזמן, האם זה מה שמאחלת לעצמה, לחשוק במלצרים שמגישים לה אוכל כל אותם רגעים שהיא סועדת במסעדה?.. היא מתחילה להזיע במצחה ומתרוממת בלי מחשבה מהכסא ואטה לשירותים, שוטפת את הזיעה במי הברז שבכיור, ניגשת היישר אל המטבח ומוצאת את המלצר האיטלקי, כשהוא מוציא מנה אחת. הוא שואל אותה האם הכל בסדר, באנגלית קלוקלת כמובן ובמבטא כבד. יפה שכאילו נכנס בה שד ערמומי, תופסת בעזרת ידיה העדינות את ראשו ובציפורניים אדומות מלק אדום שורטת קלות את קרקפתו של המלצר ומנשקת אותו בתשוקה רמה, הוא עוד אוחז במנה, אך מחזיר לה נשיקה, שמלמדת שאין הוא חס ולו קצת על אותו בן זוג שיושב לו בביטחון מלא בשולחן עטוף מפה לבנה ואוכל קלמרי מטוגן. באותה הנשימה שהתחילה הנשיקה כך גם הסתיימה , יפה מיהרה לנתק את שפתייה מאותו רב מלצרים יפה תואר וחזרה במהרה לשולחן. התיישבה כשמבטה מושפל ארצה ורוגע פנימי אוחז את בטנה. היא הציצה בבן זוג והרגישה שזה הבחור שתתחתן איתו, הביטה בו פעם נוספת ועכשיו היא בטוחה, מייד אחזה בידו. הוא שלא ער לטלטלה שהתחוללה, המשיך לאכול מהקלמרי ועוד מעט מסיים, אפילו לא מושך מבט קל לעברה.
יום המחרת הגיע והשניים הגיעו לדודו שגר בכפר הקטן והנידח בטוסקנה. הצעת הנישואין לא הגיעה כל אותו היום, רק בלילה כשנשכבו במיטה הוא שאל כשעיניו נעצמות ונפקחות לסירוגין, האם תינשאי לי?. יפה ענתה ברור שכן ושניהם נרדמו.