ההבדל הוא שאני אוהבת אותך

אהבתי אותו
מה אפשר לעשות?

הייתי בטוחה שהוא אוהבת אותי, עכשיו גיליתי שלא, ויותר גרוע.

אני צריכה להסביר, רגע.
התאהבתי במדריך שלי בצופים…

תמיד כשהסתכלתי עליו בהערצה הוא חייך אליי. חיוך מתוק כזה שהיה שמור רק אלי.

הוא תמיד הביא לי בהיחבא מתנות קטנות כאלה…

אני פשוט אוהבת אותו.
אבל הוא לא אוהב אותי.

למה?

לפעמים הוא הסתיר את זה שהוא אוהב אותי
ידעתי לעצמי בראש, הוא כן אוהב אותי
כשהיינו בטיול בצופים הוא תמיד אמר
אמר שהוא אוהב אותי אך לא יכול

הוא לקח אותי למקום בלי אף אחד.

חשבתי שזה חלק מהדרך אך לא.

הוא הוביל אותי, לקח אותי לבד, בלי אף אחד.

עצרתי אתו. הוא אמר לי להישאר. הוא הולך לקרוא לעזרה.
לא ידעתי מה קרה לו. פעם הוא היה מי שאהבתי, עכשיו הוא כעס. אולי עלי. בטח לא על עצמו.

מה שקרה אחרי זה כל כך חשוב, אני זוכרת אך לא ברור.

אני זוכרת רק קטעים.

הוא הלך וחזר. כשהוא חזר שמתי לב שהייתי די פצועה. לא יודעת מה קרה.

הוא חזר עם סכין. הוא הפנה אותה אלי. לא נגע בי. קפאתי במקום.
הוא פגע בעצמו. הוא רצה שאראה את זה. הוא גרם לי המון סבל. כי באמת אהבתי אותו.

אחרי זה כולם באו. כשהם באו שכבתי על האדמה.
הייתי ביער. לא ידעתי איך הגעתי לשם.

הייתי אחרי זה בחקירה.

שאלו אותי מה אני יודעת עליו, על אור גולרי, מה יכולת לומר?

אמרתי שהוא היה המדריך שלי בצופים.
אלה שחקרו אותי שאלו "למה היה?"
אמרתי "אני חושבת שעכשיו הוא לא רוצה שום קשר אלי"

יום אחרי זה הוא חזר.

הוא אמר את אותן מילים.
"תיזהרי לך" הוא הוסיף "אל תיכנסי לדברים שאת לא רוצה. לא רציתי שתיפגעי. יש הרבה שרוצים אותך אך את צריכה לבחור במי שהכי מתאים" אמר ונעלם.

כשהוא חזר הוא לא בדיוק חזר. זה היה נראה כמו חלום.

הייתי בבית, בחדר שלי.
אור נכנס, מהחלון!

'מה קרה?' חשבתי.
אחרי שהוא אמר לי את דבריו ונעלם הבנתי שהוא רוצה אותי.
הוא רוצה אותי, אני רוצה אותו, אך לא נוכל להיות ביחד לעולם…
הו הגשים את החלום הכי גרוע שהיה לי.