הדוקטור ללבבות השבורים…

"שלום הגעתי לבית החולים?"
-"כן, במה אוכל לסייע?"
"אמ.. אני נ..נפגעתי ואני מ..מדממת ל..ללא הפסקה"
-"כמה זמן נמשך הדימום?"
"א..אני לא זו..זוכרת בדיוק… בערך לפני שבועיים?"
-"שבועיים?! אני שולחת ניידת מיד!"
התמונה הבאה שאני זוכרת היא אותי, שוכבת במיטה המתגלגלת וקירות בית החולים חולפים מעליי בדרך לחדר הניתוח.

התעוררתי בחדר ריק מאדם ומלא במכשירים.
לאחר כחמש דקות נכנס הדוקטור. דקה של שקט שררה בחדר.
"בשורות רעות וטובות בידיי," אלו היו המילים בראשונות שיצאו מפיו. "הרעות הן שהניתוח לא עבר בהצלחה, אני מצטער.."
הדמעות עלו ומחנק בגרוני החל.
"הטובות הן שיש עוד פתרון אבל את חייבת להבטיח לי שתחשבי עליה בתור אופציה."
הנהנתי- אסכים לעשות הכל, אני חייבת להפסיק את הכאב החודר הזה.
הוא המשיך בדבריו, "תתני לזמן לעבור, תנסי להמשיך בחייך והכאב יעבור."

מי היה מאמין שהדוקטור צדק והכאב באמת יעבור? לאחר שבועות בלתי פוסקים של סבל, אני יכולה לומר שהדוקטור צדק. הרי הדוקטור הזה הוא דוקטור מיוחד, הוא דוקטור ללבבות שבורים.