הבחור עם קעקוע של הורד

החלטתי שזהו שאני מפתחת שיחה אמתית עם בן אדם. הגורל רצה והוא התיישב לידי והיו לו עיניים ירוקות-חומות, ממש דומות לשלי והיה אפשר לצלול בהם. אבל במקום לצלול בהן צללנו לשיחה, עמוקה וכנה. אני הייתי בעננים, הייתי זקוקה לשיחה חברית קרובה ועמוקה. איזה גבר שיוכיח לי ששיחות כנות עדיין קיימות בעולם. אבל אולי זה בכלל לא אשמת הגברים שכל כך רציתי להאשים בייאוש שלי. אלא שלי עצמי- אני ומה שחיפשתי, מה שרציתי ומה שבסופו של דבר זימנתי.
הסתכלתי על הזרוע שלו, על כולה קעקוע שבו ורד בתוך זכוכית. זה היה הורד של היפה והחיה. הבחור הוא היה מקועקע כולו ורק הורד עומד בפני עצמו לאורך כל עמת ידו. אז שאלתי אותו על הורד. נדהמתי לגלות את אהבתו הכנה ליפה והחיה. הסיפור היחיד של נסיכות דיסני שאהבתי בעצמי. התרגשתי מאוד, משהו בקעקוע משך אותי עוד יותר לתוך השיחה וסיקרן אותי מאוד לגביו. הרגשתי כאילו הגורל הביא לי אותו, לא לאיזה סיפור אהבה קורע לב. אלא לאיזשהו סימן משמיים כדי ללמד אותי משהו וללכת.
השיחה זרמה אל תוך הלילה. אנחנו מדברים רק שנינו. אחר כך הוא התחיל לשאול על מערכות יחסים קודמות. אני הכרתי את השאלה הזו- היא בדרך כלל אומרת שהוא רוצה אותך. אבל לכי תדעי מה הוא רוצה ממך בדיוק.
לפתע שאל, "את מחפשת סטוצים נכון?" נדהמתי לנוח השאלה הכנה שלו. יש להגיד אפילו נעלבתי קצת. איך הבין ישר ככה בשפיטה שזה כל מה שאני מעוניינת בו.
"לא," אמרתי "אני רוצה משהו אמתי, אני עדיין מחכה." הסברתי
הוא הקשיב, ואז אמר "אני נפרדתי מחברה שלי לפני כמה זמן, ואני עדיין אוהב אותה.."
אני לא חשבתי לרגע שייווצר פה איזה סיפור רומנטי, זה היה שיחה טובה וזמנית. לאחר זמן קצר הוא קם דיבר קצת עם חבר והלך.
עברה מאז חצי שנה, המון השתנה. אני השתנתי, פיתחתי מאז קשר רומנטי עם עצמי, שיניתי חשיבה. עדיין לא היה שום דבר רומנטי ואמתי, כמו ים ללא גלים, ללא סערות וגשמים, ללא זריחה או שקיעה. ים רגוע שבו השמש תמיד במרכז השמיים. מציאות טובה ומשעממת שכזו ושום דבר לא קורה. מרגישה מיואשת, שהתקווה אבדה. נמאס לי לחכות על החוף שיגיע. אני מחליטה להזיז את החיים בעצמי. אולי אני אפגע בעצמי. אני כנראה אפגע בעצמי. אני פותחת טינדר, מדפדפת בחוסר מעש בין האנשים בצורה כל כך סתמית ומונוטונית ואז אני רואה אותו- הבחור עם הקעקוע של הורד מהיפה והחיה. אני קופאת, האצבע נשארת על הצג והמסך מרצד.