האישה הזאת

תן לי להיות האישה הזאת. אני מוכנה, אין לי בעיה. להיכנס לתפקיד, לשים עליי את השמלה שלה והנעליים שלה, של האישה הזאת. לפעמים אני חושבת שאולי אני אפילו קצת רוצה את זה. קצת דורשת את זה. תן לי להיות היא, האישה הזאת. האישה שמחכה לבעלה, שיושבת בבית ומחכה. זאת שחושבת עליו, מה הוא עושה, הוא הרי מגן על המדינה, זה בעלה, זה הוא. אני יכולה להיות היא, האישה הזאת, אם אני רק רוצה. אני אפילו יכולה להיות מצטיינת בזה, להיות הכי טובה. רק תיתן לי, תאפשר לי להיות האישה הזאת. אתה יודע שאני מוכנה, מוכנה לעשות הכל. אבל אני לא יודעת אם אתה מוכן. אם רק תיתן לי את התחושה שבסופו של יום אתה רוצה להגיע אליי, לחבק אותי, להיות איתי. הכל מתגמד, שום דבר לא חשוב יותר. אני מוכנה להיות האישה הזאת, שמחכה למפקד, שיגיע כבר משדה הקרב. זאת שמתפללת לשלום כל החיילים אבל בעצם יש חייל אחד שהיא חושבת עליו, חייל אחד שהיא מתפללת שאלוהים ישמור עליו מכל משמר. החייל שלה. היא מחכה לו, מתי הוא יגיע, מתי יחבק אותה שוב. אני מוכנה להיות האישה הזאת. אני יודעת כמה חשובה לך המדינה, היא חשובה גם לי, אולי בגלל זה אני מוצאת בך כל כך הרבה דברים שאני אוהבת. אולי בגלל זה אני רוצה להיות האישה הזאת. האישה הזאת שיודעת שביום שתצטרך לבחור, המדינה או היא. כולם יודעים את התשובה, גם אתה, גם אני. אבל לי, לי לא אכפת. העיקר שיש לי אותך, זה מה שחשוב יותר מהכל. אני מוכנה להיות האישה הזאת. רק תיתן לי להיות האישה הזאת, האישה שלך.
כשכולם מפתיעים אותך, וכל המדינה על הרגליים, אתה שם. אני מאבדת אותך, אני מבינה את זה, מקבלת. מבינה שאתה אף פעם לא תהיה לגמרי שלי, ככה זה להיות אישה של מפקד. צריך לדעת להתחלק בך, לדעת שבימים כמו זה, אתה לא רק שלי. אני מודה, התחושה לפעמים קשה, היא לא נשכחת בקלות, היא נצרבת וצורבת. אבל מה אני יכולה לעשות, הרי אני זאת שבחרה, וידעתי לאן אני נכנסת. להיות אישה של מפקד זה לא קל. את תמיד מקום שני, מי שתופסת את המקום הראשון לא תזוז משם בקרוב. בימים לא רגועים אתה חושב רק עליה, איך אתה יכול לשמור, איך אתה מגונן. היא הייתה שם לפני, היא כבר חלק ממך. בימים כמו אלה אני מרגישה את הפערים שיש בנינו. אבל אני גאה, גאה להיות האישה של הגבר ששומר על המדינה. אז אני מרימה את הראש ומספרת לכולם על הגבר שלי. כן, כן, הוא שלי, הגבר הזה ששומר על המדינה. זה שחוזר הביתה מותש, זה שהטלפון שלו לא מפסיק לצלצל, זה שהעיניים שלו נעצמות כי הוא לא ישן כבר שלושה ימים. הוא חושב עליה, כל הזמן, דואג לה, ואני? אני מבינה. אני מבינה שאני לא הראשונה, זה לא חשוב וזה לא משנה. זה בסדר, אני מבינה. אני צריכה לשים את עצמי רגע בצד, אגואיסטית שכמותי, יש דברים יותר חשובים אתה לא מבינה? את לא הראשונה. גם אם לפעמים מתגנבת לה איזו מחשבה, שאולי אני צריכה להיות הראשונה? אני מסלקת אותה בבושת פנים. איך את יכולה? הרי את זאת שרצית להיות האישה הזאת? איך את יכולה לחשוב על זה? את אשמה. נכון, אני אשמה, אני רציתי להיות האישה הזאת והינה אני, האישה הזאת. את לא יכולה לבוא אליו בטענות, הרי הוא שומר על המדינה. את פשוט לא הראשונה.