האהבה נגמרת?

שנייהם ישבו על הספסל שותקים דממה ארוכה מחכים שהשני ידבר..
"נו?!" שאלה יולי.
"מה נו.. אמרתי את כל מה שהיה לי לומר.." אמר איתן בעודו נשען על הספסל.
"אוקיי.. טוב סבבה עם זה מה שאתה רוצה אז.. אני אלך עכשיו.." הצביעה יולי לביתה ועמדה ללכת.
"יולי חכי!" קם אחריה.
"כן?!" חייכה חיוך רחב.
"שכחת את הפלאפון שלך.." אמר איתן והביא לה את הפלאפון.
"אהה.. אז אני אלך עכשיו.."
"בטוחה?"
"כן כן.. אני צריכה להאכיל.. את ה.. ארנב שלי!" ניסתה לחמוק משם.
"אף פעם לא היה לך ארנב.." אמר בתימהון.
"קניתי לאלה…" ענתה לו שקר קל.
"אהה.. אולי.. אולי תבואי אלי הביתה?" הציעה.
"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה..?" שאלה.
"כן כן! אנחנו נשב בבית ונדבר על הכל!"
"על מה יש לדבר? חשבתי שאמרת שאין לך מה לומר.."
"אני לא רוצה שזה יגמר ככה.." אמר בעודו שם את ידיו בכיסים.
"אתה עדיין אוהב אותי?" מילמלה יולי בזמן שהסמיקה.
"אולי.. אני כיאלו עדיין מרגיש משהו.." הסמיק גם הוא.
"אהה טוב אז.. אתה רוצה שנמשיך?" המשיכה יולי להסמיק. הוא הסתכל עלייה זמן ארוך וחשב לעצמו שעם הוא באמת רוצה קשר איתה.
"נראה לי שבכל זאת נעשה הפסקה קצרה… אני צריך את זה.." האדים.
"אוו.. טוב.."
"חיבוק?" הושיט את ידיו.
"אני צריכה ללכת…." גמגמה ופנתה לביתה.
"ביי.." הניף את ידו בקצרה. היא סובבה אילו את ראשה מסתכלת על פניו התמימות בעודה ממשחכה ללכת ומבינה שהיא עדיין אוהבת אותו…