האהבה הישנה פרק1

מנקודת המבט של גאיה.
התעוררתי לצלילי השעון המעורר שלא הפסיק לצלצל ועשה את עבודתו כשעון מעורר.
ירדתי מהמיטה וראיתי שהשעה כבר 8 בבוקר.
התלבשתי בגופייה צהובה טייץ, הלכתי לחדר האמבטיה וציחצחתי שיניים.
תוך כדי הבחנתי במראה בהשתקפותי, אישה עם שער חום כהה מתולתל מאוד מבולגן, עור יחסית כהה ועיניי שקד ירוקות שעליהן משקפיים כחולות.
שטפתי את פי ואת פניי ודילגתי עליזה למטבח.
פתחתי את המקרר שכמעט לא היה בו כלום.
רשמתי לעצמי לעשות קניות.
"לפחות קורנפלקס נשאר…"
אכלתי ושטפתי כלים והתיישבתי על הספה, פתחתי חדשות והופיע שם עוד פעם את אותו הזבל של המצב הביטחוני, בדיוק היה ראיון עם תושבת תל-אביב ומה שהיא אמרה מאוד עצבן אותי.
באמת מסכנים הם שכול היום יושבים בממד ומפחדים לצאת…
אני כאן יושבת במקום שבו גדלתי בקיבוץ קטן שרק עכשיו פתאום בגלל המצב כולם מכירים אותו, קיבוץ קטן שנקרא מפלסים.
כבר 14 שנים אנחנו סובלים את החרא הזה שנקרא טפטופים זה המבצע השלישי שלי.
היה את עופרת יצוקה, עמוד ענן ועכשיו את צוק איתן.
כיביתי את הטלוויזיה בעצבים ובדיוק אז הטלפון צלצל, רוני.
"היי"
"היי"
"מה קורה?"
"בסדר מה איתך?"
"גם בסדר"
"איפה היית אתמול?"
"נחרתי, למה?"
"עזבי עצלנית שכמוך ביי"
"ביי?"
"ביי"
טוב…
רוני היא חברה מאוד טובה שלי אנחנו מכירות מהגן.
הסתכלתי בשעון, "שיט שיט שיט כבר 11!"
רצתי למכונית ונסעתי לעבודה.
אני עובדת בחברת הייטק משעממת.
"היי גאיה!"
"היי לין"
רצתי למשרד התיישבתי ופלטתי אנחת רווחה.
הסתכלתי בתמונות על המדף וראיתי אחת של כול המשפחה שלי, אחי אורי
אמא חן ואבא קובי.
אבל אז ראיתי עוד תמונה ובה הייתי אני בתקופת הגן ועוד ילד קטן וחמוד.