האדם הנכון
המחנק בגרון הגיע לנקודת השיא בתקופה האחרונה. לחלוחית הופיעה בקצה עינה. דמעות שקופות ומלוחות פרצו את הסכרים שהתאמצה לבנות במשך חודשים ארוכים. ברגע אחד מאמציה נסדקו, והדמעות נפלו כפנינים על לחייה המאדימות בהדרגה. היא כיווצה את עיניה, סוחטת דמעות נוספות אל המרחב החיצוני. היבבה שנפלטה מבין שפתייה הגיעה משום מקום. שנייה לאחר מכן מצאה עצמה ישובה על רצפת הפרקט המבריקה, גבה צמוד אל הקיר המערבי של עליית הגג. ברכיה היו מקופלות כמה שיותר קרוב אל פלג גופה העליון. היא כרכה את זרועותיה הצנומות מסביב לרגליה, עוטפת את כל כולה במעטפת שתגן עליה מהעולם החיצון. מהסקרנות של האנשים, ממשב הרוח מקפיא העצמות. מכל דבר.
אך החומות שטיפחה בתקופת הזמן הכה ארוכה הזו לא היו היחידות שנפרצו. הייתה זו גם המעטפת. על ידי האדם הנכון, בזמן הכי לא נכון.
תגובות (0)