האדם היפה בעולם: תיקון

"את האדם היפה בעולם"
הוא אומר לי כהרגלו,
אך הפעם אני לא יכולה לתת לזה פשוט לעבור מעליי.
"ואיך אתה יודע?" אני שואלת בעוקצנות.
"הרי מעולם לא ראיתי אותי" אני מוסיפה ומביטה בפניו.
הוא לא אומר דבר, רק מחייך וצוחק.
"אנשים מדברים" הוא אומר בפשטות.
שפתיו כול-כך קרובות, שלרגע, אני מוכנה לעזוב את כול השיחה הזו,
ולהתעסק בדברים אחרים.
"כשאת עוברת, אנשים מתלחששים" הוא אומר,
ונראה כי גם מחשבותיו עסוקות בדברים שונים,
כי ידו מטיילת על לחי.
"ועד כמה שהם רוצים לשנוא אותך, הם לא יכולים"
הוא מוסיף, וחיוך דקיק מופיע על שפתיו.
"מאיפה אתה יודע שאני לא נחמדה להפליא?"
אני שואלת בתמימות, וממצמצת בחוסר ישע,
למרות שהוא אינו יכול לראות זאת.
"משום שאני מכיר אותך ואפילו מאוהב בך"
הוא אומר, וברגע זה, אני ממש שמחה שהוא עיוור,
משום שהפליא על פניי הייתה שקופה בצורה מביישת.
הוא מעולם לא אמר לי זאת לפני כן,
שהוא מאוהב בי.
"אם כך, מה הבעיה?" אני שואלת ומתחילה להתרומם על קצות אצבעותיי.
"הבעיה היא, שאת יכולה לגרום אפילו לנזירה לרצות לרצוח אותך"
הוא אומר לאחר מספר שניות של שתיקה.
אני צוחקת, משום שאני לא יכולה לחשוב על תגובה אחרת.
או שאולי כן, אני חושבת בזמן שאני מנשקת אותו.
בהתחלה הוא מעט מופתע, אך לאחר מכן, ובכן,
אני חושבת שעדיף לא לפרט יותר מידי.
"כול עוד אתה אוהב אותי, לא ממש אכפת לי מי רוצה להרוג אותי"