דמעה של אהבה

אל תיתן לי ללכת,
לא עם לב שבור,
לא כשאני שיכורה,
לא כשאני צועקת.
תקרב אותי אליך,
ואני כבר אמצא את החזה שלך להניח בו את הראש.
אתה כבר יודע שלא אבכה,
שאצטייר כחזקה ולא אתן לדמעות לצאת,
ובכל זאת תנגב לי את הפנים עם האצבעות.
נביע אנחה בתיאום מושלם, נצחק.
לא נוסיף עוד מילה.
כי למה צריך לדבר אם מבינים אחד את השני בלי.
ואז אני נותנת בך את המבט העמוק שממנו אף אחד לא יכול לחמוק,
ממששת את שיערך.
הפעם אני זאת שרוצה להיות יותר קרובה.
עוצמת עיניי,
הכעס ההוא נעלם,
לא מרגישה יותר כאב.
לאט מתקרבת, רק מרגישה את טעם שפתיך הרכות.
תוהה אם לעזוב אותן.
מנתקת לחצי שנייה אך אתה הוא זה שלא רוצה לעזוב וחוזר לאותה נשיקה מתוקה.
פתאום חמקה מעיני דמעה,
דמעה של אהבה.