געגועים

כואב לי, וזה בגללך.

כואבים לי השרירים,
קשרת אותם חזק אלייך, בסרט משי, שאהיה רק שלך, בלי אף אחד אחר.
עכשיו עזבת, ואני מבינה שהסרט היה בעצם שרשרת ברזל.
היא הכאיבה לי בזכותך.
הייתי כבולה חזק, ועכשיו השרשראות נפלו, ואני לא יודעת איך לתפקד. ללא המשקל הזה שנשאתי על עצמי – אין לי כלום, ועכשיו הרבה יותר כבד.
אבל הייתי כבולה כל כך חזק, והשרירים שלי התכווצו, והם לא הולכים להרפות. אז עדיין כואב לי, בגללך.

כואב לי הראש,
התיישב לי במוח מזמן, העצמי הקטן, הוא לחש, ואמר לי שהכל מצוין. הוא שיכנע אותי שאני אוהבת רק אותך, ושאתה היחיד בעולם.
הוא הכאיב לי, בזכותך.
עכשיו אתה כבר לא כאן, והוא צועק ובוכה ושובר את הכל, כי אתה היית היחיד בעולם, ועכשיו אתה אינך, אז אין שום דבר שעליו אפשר לחשוב. אתה היית הכל.
כואב לי עכשיו. כואב לי, בגללך.

כואבת לי הבטן,
תוקפים אותה, ואני לא בטוחה אם זה וירוס, או הגעגועים. הגעגועים לכל מה שעשית, לכל מה שהיית. הגעגועים לתחושה שאני לא לבד, שיש מישהו שיגן עליי, ושלעולם לא ייתן לי ליפול.
התחושה הזאת לא הייתה אמיתית, וזה כאב לי, בזכותך.
אבל עזבת, ואני לבד יותר מתמיד, ואין שום הגנה, אני חשופה, ונפלתי עמוק לתהום.
עכשיו כואב לי בגללך.

כואב לי הגב,
כולי תפוסה. תפסת אותי בזרועותייך, ואז עזבת, ונשארתי תפוסה, כי אני לא מכירה שום דבר אחר. רק שעכשיו האוויר תופס אותי, ומשום מה הוא מכביד עליי. החלקיקים הקלושים של האוויר קלים מידי בשבילי. התרגלתי לעומס ממך, שהכאיב לי בזכותך.
חוסר הגמישות השתלט עליי. אתה – ורק אתה קיים, אין שום דבר מעבר.
הלכת, ובאמת אין כלום. אני קפואה, ואתה לא כאן כדי להמיס אותי עם המילים שלך.
קיבעת אותי אלייך, ועכשיו אני מקובעת בעצמי, והגב שלי תפוס, הוא כואב לי בגללך.

כואב לי הלב,
פינית לך מקום ונכנסת לתוכו.
בינתיים כל מה שהיה שם אבד, כי היה לי אותך, וזה הספיק.
עם הזמן, פינית עוד ועוד מקום, ולא התנגדתי.
התיישבת לך שם, ולאט לאט הכל התפנה, ואני… אני הייתי כולי שלך.
אבל אז החלטת לצאת מהמקום הנוח שלך אצלי בלב. והשארת חלל ריק שאין דרך למלא, כי את כל מה שהיה פינית, כל מה שהיה אבד, ועכשיו גם אתה.
כאב לי בזכותך. וגם עכשיו כואב לי, כואב לי בגללך.

כואב לי כל הגוף,
לקחת אותו, והשתלטת עליו, שינית הכל. עכשיו כשעזבת, התפרקתי. אני רוצה ליפול, אבל כבר לא יודעת איך עושים את זה, כי החזקת כל כך חזק, והכאבת כל כך הרבה. אני לא מכירה משהו אחר, וגם לא מכירה את עצמי יותר.
כאב לי בזכותך, וכואב לי בגללך.

כואב לי,
אהבתי את הכאב, אהבתי את הסבל.
אהבתי את כל מה שעשית לי.
אהבתי אותך, אבל זו לא הייתה אני.
עדיין כואב לי, אבל הכאב הוא אחר. הכאב שהיה – היה בזכותך, והכאב שקיים – הוא בגללך.

הלכת למישהי אחרת, ושם פינית לך מקום. ולאט לאט היא הייתה כולה שלך, וכאב לה בזכותך. עזבת גם אותה.
ועכשיו,
השרירים שלה שהיו כבולים, הם מכווצים, וכואבים לה – בגללך.
והראש שלה שזמזם את אהבתו אלייך, אין לו על מה לחשוב יותר, והוא כואב לה – בגללך.
והבטן שהיו בה את כל התחושות הטובות, עכשיו גורמת לגעגועים, וכואבת לה – בגללך.
והגב שהיה מקובע רק אלייך, הוא תפוס, וכואב לה – בגללך.
והלב שתפסת בו את כל המקום, נשאר ריק, וזה כואב לה – בגללך.
כואב לה כל הגוף, כי שינית בו הכל, והיא כבר לא קיימת. היא לא יודעת מה הייתה בעבר, ולא יודעת מה רוצה להיות.
כי כאב לה בזכותך. ועכשיו גם כואב לה, כואב לה בגללך.