בשקט

הייתי רואה אותך עובר והייתי ניגשת אבל פוחדת לדבר, פוחדת שתבחין בי ואז הכל ישתנה כי אחרי הכל אנחנו שונים בהחלט.
אז פה ושם המבטים היו מצטלבים, אז פה ושם היינו נפגשים ברחובות, אז פה ושם אפילו למדנו יחד בחלק מהכיתות.
כך עברו וחלפו הדברים במשך הרבה זמן עד שיום אחד הכל השתנה.
השמועות באוויר עפות יחד עם הזבובים וכבר כולם יודעים שאתה בקטע של מישהי שהחבר הכי טוב שלך בקטע שלה גם כן וכל עוד אני מקללת אותה בלב על כך שנתנה לשניכם סיבה לריב, אתה נעלם מעיני כולם.
בהתחלה כולם חשבו שזה הגיוני בהתחשב בנסיבות אבל כעבור חצי שעה כבר התחילו לדאוג וכשהמשכת לא להופיע החברה יצאו והכריזו כי צריך למצוא אותך שחס וחלילה לא תעשה שטויות ואני כולי דואגת ולא שמה לב איך מתוך דאגה אותו החבר בא ושאל אותי מכל הסובבים, אם יש לי מושג איפה אתה נמצא.
בעקבות האנשים גם אני יצאתי במסע חיפושים אחריך חבל שלא ידעתי שבסוף המסע הזה אני אמצא הרבה יותר.
להפתעתי הרבה די מהר מצאתי אותך ורציתי לצעוק לך שתסתובב אבל שוב פעם פחדתי וכשראיתי אותך זורק אבנים התקרבתי בשקט ובזהירות שלא תסתובב ותזרוק עליי במקרה ואז בפעם הראשונה בחיי שמעתי אותך בוכה.
התיישבתי לאט לאט על ידך ואמרתי לך שזה טבעי לבכות ואתה חייכת, לא ידעתי למה חייכת אם כי זה הגיע ממני שבוכה מכל דבר קטן או כי לא רצית להיראות חלש על ידי אבל לראות אותך מחייך מבעד לדמעות עשה לי צביטה בלב של חום.
כך ישבתי על ידך שעה ועוד שעה וביליתי איתך את כל היום במטרה שתוכל לחזור בשקט לחבריך ואילו אתה מצדך סיפרת לי את הסיפור האמיתי ואיך הכל התחיל והתבלגן ובסוף הערב כשעמדנו כל אחד לכיוונו אמרת לי "תודה, מיכל" לשמוע ממך אומר את השם שלי עשה אותי להרבה יותר חזקה.
כל ניסיונותיי להתחמק ממך ובעיקר מהשינויים שתוביל אליהם היו לשווא כי כבר אחרי שבוע יצאנו לדייט ראשון ויומיים אחר כך הצעת לי חברות והיום עשר שנים אחר כך ודקה לפני החופה אני כבר לא זוכרת איך הייתי חיה בלעדיך בחיי.