בשבילי, הכל בשבילי

"את כל כך רוצה את זה?" אני שואל אותה, מביט בה בעיניים ורואה את ההערצה שלה אליי.
מעניין מה היא חושבת עכשיו. כמובן, היא חושבת עליי. על מה עוד יש לה לחשוב? על הבחור שלמרות שהיא אמרה שהיא לא מרשה, למרות שהיא אמרה שהיא עצמאית, שהיא לא כמו אלה שישכבו עם מישהו שכבש את ליבן ויינסו שיזיין אותן.
זה מוזר, מה אתה יכול לעשות עם מילים. מוזר כמה אנשים נופלים אם אתה יודע לומר את המילים הנכונות, בזמן הנכון. זה לא מסובך, כמובן. כל אחד יכול לעשות את זה.
לא, מה שבאמת מוזר זה כמה רחוק הם יילכו בשביל לרצות אותך, בשביל לראות את המבט המסופק שלך שאומר שהם הצליחו.
"אם הייתי שואל אותך לפני שהכרנו" אני קוטע את מחשבותיה "מה אני צריך לומר לך כדי שאת היית שוכבת איתי באותה מיטה, ערומה לחלוטין, עם פלאג אנאלי בתחת שלך ושהמוח יהיה מלא במחשבות איך לרצות אותי, היית אומרת שיש אפשרות כזאת?"
"לא, אדוני" היא עונה, ושוברת את המבט.
"למה לא? אז איך זה קורה?" אני תופס לה בסנטר ומשווה הראש שלה אליי "איך זה שאת שוכבת פה לידי, ערומה ואפילו העובדה שאני מביט בך גורם לך להרטב?"
"זה אתה אדוני" היא עונה, ומזיזה את הרגליים בחוסר נוחות "אתה נוגע בי כל כך חזק, שאני לא מצליחה לא לחשוב על זה, אני לא מצליחה לא להיות שלך. תפסת אותי אדוני".
אני מלטף אותה, נוגע בה בצוואר, בחזה, בבטן, וכמה רחוק שאני יכול להגיע לאיבר המין שלה בלי להזיז את הגוף שלי.
"מה את רוצה שאני יעשה לך?" אני שואל. כמובן, אני יעשה לה מה שאני רוצה. השאלה הזאתי לא תעזור לה בכלום.
"מה זה משנה?" היא עונה "הרי אתה תעשה מה שאתה רוצה"
"אז מה? אני רוצה לדעת מה את רוצה" אני עונה. היא חכמה, אבל לא מספיק. אם היא הייתה חכמה מספיק היא הייתה מבינה שהיא צריכה לענות, ושאין לתשובה שלה שום משמעות
"מה שאתה רוצה, אדוני".
"טיפשה. החלטת פתאום להפסיק לציית?".
אני קם "לא לזוז". אני מלטף אותה לכל אורח הגוף, היא רוצה שאני אכה אותה. היא אוהבת את המכות ההן, בעיקר בתחת. אבל אני לא אתן לה את מה שהיא רוצה. הרי אני אמור להנות פה. אני לוקח את הרגליים שלה וקושר אותן למיטה. תופס אותה בידיים וקושר גם כן. משתדל שזה יהיה עם כמה שפחות מגע. לא מגיע לה. אבל אני מרגיש שהיא רוצה את זה. היא התרגלה כל כך למגע שלי שהיא לא יכולה בלעדיו. "איפה את רוצה שאגע בך?" אני שואל, מסתכל עליה מלמעלה והיא לא מצליחה להביט בי
"בכל הגוף, אדוני". היא עונה, מתחננת. אני מעביר את היד שלי לאורך הגוף שלה. צובט לה את הפטמות, חזק טיפה יותר מהרגיל. היא מוציאה אנקת כאב. אני לא אוהב את זה. "שקט" אני אומר לה, ולוקח את התחתונים שלה מהרצפה ודוחף אותם לפה. "זה ישתיק אותך". היא כמובן לא אוהבת את זה, אבל לא מעיזה לומר דבר. שלא אפסיק לגעת בה. הכוס שלה חלק כרגיל. אני לא מרשה שום דבר אחר. אני לא נותן לה את ההנאה, אני דוחף לה שתי אצבעות, היא מופתעת ומוציאה אנחה. זה לא מעניין אותי.
אני מוציא מהתיק את הצעצוע שהורתי עליה לקנות, ומכניס לה לבפנים, לאט לאט, נותן לה להנות קצת, אבל לא יותר מדי. אני שם לה את החולצה על העיניים, זה טריק שאני המצאתי. היא לא יכולה להוריד את זה, אבל היא חושבת שהיא יכולה, זה מחרפן אותה. זה מה שאני אוהב. אני יוצא מהחדר ומשאיר אותה שם, יוצא מהבית. יודע שהיא תחכה לי ולא תגיד לי כלום כשאחזור. כי היא שלי, כבר עברתי את החומה שלה. אני כמובן לא חייב לעשות את זה, אם היא הייתה עושה מה שאמרתי לה, היא הייתה מקבלת פרס. אבל אסור לי להראות לה כעס. כי זה מה שהיא רוצה. היא רוצה אגרסיביות, היא רוצה קשיחות. כמובן שאני כועס עליה. היא הרי לא עשתה כרצוני. היא ילדה רעה. אני יכול לומר לה מה שאני רוצה והיא עדיין מפשלת. היא לא תעשה כלום לגבי זה, היא רק תנסה להשתפר לפעמים הבאה, בשביל לרצות אותי. זה כל היופי שבדבר, אני בשליטה מוחלטת, והיא שלי.