בלי שם.. (מוזמנים להציע)

לילה, אלפי הכוכבים שבחוץ זרחו והאירו כאלפי נרות קטנות. הוא עלה במדרגות לכיוון חדרה, רק לבדוק לשלומה אחרי היום המתיש הזה.
היא בדיוק עמדה לסגור את הדלת כשהוא קרא לעברה. הם דיברו על כל מה שעבר עליהם, והיא אמרה לו שלא ידאג לה.
"אני לא יכול לעשות את זה," אמר וליטף את לחיה הרכות. "נתראה מחר, לילה טוב." אמר לה בחיוך והסתובב. בהיסוס של רגע, היא הסתובבה לעברו ואחזה בשרוול ידו. "אתה.. אתה יכול להישאר איתי עוד קצת?" על פניו עלתה הבעת הפתעה והוא נכנס לחדרה. הוא סגר את הדלת מאחוריו והסתובב לעברה, עוטף אותה בידיו בחיבוק. ידו האחת עוברת על שערה, מחבקת את ראשה השעון על כתפו בעוד ידו האחרת מחזיקה את חרבו מאחורי גבה -כדי שלה תפריע.
הם צחקו ודיברו והוא נשאר איתה בחדרה עד שנרדמה. הוא לא עזב. הם ישבו שניהם על הרצפה, כתפיהם נוגעות אחת בשנייה. סומק קל עלה על פניו. בזמן האחרון, כל פעם שהיא לצידו הוא מתחיל להסמיק, או כשמדברים עליה. כשהוא קם היום בבוקר היא היתה הדבר הראשון שהוא חשב עליו. רק עליה.
הוא הביט בה לרגע וחייך קלות, ואז הרים אותה בידיו והניח אותה על מיטתה. פניה היו שלוות כשישנה, הוא אהב לצפות בה. ידו נחה על לחיה. הוא נזכר לרגע בשיחה שלו עם אביה שעה קודם.
' "..ואני תוהה," הוא אמר. "אם *שירה התאהבה בך?" באותו רגע הוא הרגיש כאילו כל פניו מתלהטות למשמע השאלה. "ל-למה אתה שואל או-אותי ?"
"כי ככה זה נראה לי." הוא עצר שנייה ואז המשיך. "ומה לגבייך?"
"אני מאוהב בה." '
הוא לא שיקר לו באותו רגע, הוא באמת אוהב אותה. הוא קירב את ראשו קדימה, מתכופף מעט ומניח את שתי ידיו על לחיה ואז נישק אותה.
זה היה הרגע הקטן שלו, הסודי. הוא התנתק ממנה ויצא מהחדר,
מאושר.