בלילה אחד

לילה אחד, הרגשתי שאיבדתי אותך
הרגשתי שאני כבר לא אותה האשה שמשכה את מבטך,
העירה את תשוקותייך,
עוררה בך חשק לתפוס אותה חזק ולאהוב עד אובדן חושים.
לילה אחד, הרגשתי ריקה.
שכבתי לצדך עם פיג׳מה דהויה,
שיער אסוף בגומיה ומעט איפור שנשאר מרוח,
מעל צל השקיות בעיניים שעטרו את פניי.
הבטנו בטלוויזיה, הסתכלת על הדמות המופיעה מולך בעיניים נוצצות,
הניצוץ שפעם היה מוקדש רק לי.
היא לבשה כותונת סאטן אדומה,
תלתלים עדינים בצבע זהב נשפכו על כתפייה, ועינייה הכחולות כאילו יצאו מן המסך ונכנסו אל תוך ליבך,
הדפו אותי בעדינות והשתחלו בשקט אל חדריי ליבך.
היא הסיטה את מבטה ממך, נרגעתי.
הפנתה את פניה אל השחקן השרירי, השזוף עם החיוך הגדול והיפה ביותר שראיתי מזה זמן רב, ליבי נמס, הרגשתי את ידו עוברת לאט על הכותונת האדומה,
פורמת את הקשר העדין שהחזיק אותה קשורה לגופה, ושומט אותה ממנה.

שכבת לידי עם חולצת טריקו מוכתמת בצבע שמנת, הצבע שאיתו צבענו לראשונה את הבית שלנו.
הסתכלתי עליך,
ולרגע החושך הסתיר לי את הקמטים שהתגלו על פנייך,
השיערות הלבנות שצצו על ראשך,
השתלבו עם שיערך השחור,
ולרגע יכלתי לדמיין אותך ממש כמו ביום שהכרנו. ממש כמו ביום שהתאהבתי בך.
הצלבת מבטך במבטי, בעיניים זוהרות,
הרגשתי את ידך מושכת את חולצת הפיג׳מה הישנה אל מעל לראשי, ונזרקת על הרצפה.
תפסת את פניי ובחיוך ענק, נשקת לי,
ושוב הרגשתי, בלילה אחד,
שגם הסצינה הכי לוהטת בטלוויזיה,
לעולם לא תשתווה לרגע אחד בידיו של אותו אדם, שלקח איתו את ליבי, ובתמורה, נתן לי את כולו.