ביקור הגברת הצעירה

בחודש נובמבר אפרורי וסגרירי במיוחד,סיפרה לי שושי חברתי שראתה את שמעון החברהמיתולוגי שלי באיזה בית קפה נחשב…שותה קפה ומשוחח בעירנות עם בחורה נאה בעלת שיער בלונדי אסוף בסיכה.נראית טיפוס אמריקאי.
לי כבר היה ברור. היא כאן. הגיעה הגברת כדי לקחת אותו סופית איתה לארצה.
יום אחד עברתי ברחוב.שמעון עבר ביעף במכוניתו.מיד זיהיתי אותם . יוליה ישבה לידו.
אז נכון .שוש צדקה. באמת היא כאן. יוליה כאן.
ואכן יוליה הגיעה לביקור.
דודתו של שמעון פרידה שהיתה לה דירה קטנה שהשוכרים בדיוק עזבו,נתנה להם לגור בינתיים.
ועדיין לא הצלחתי לישון לילות רבים.
אפופת צער הלכתי לישון ועם צער ועצב קמתי בבוקר לעבודה. נראיתי כבר כמו צל מהלך.
ערב אחד ,כשידעתי ששמעון אמור להיות באוניברסיטה בלימודים. הרהבתי עוז והתקשרתי לדירה.
חשק עז של משחק טיפשי באש משך אותי לנסות לשמוע את צליל קולה. כי כבר ידעתי איך היא נראית.
ואכן אחרי שני צלצולים הרימה יוליה את השפורפרת מהעבר השני של הקו.
כן…היא ענתה
מי זה…
היא דיברה בעברית עם מבטא אמריקאי קל והיה לה קול עדין וחמוד.
מיד ניתקתי.
פתאום נבהלתי מהשטות שלי.
יום רדף יום.הלכתי לעבודה וחזרתי. ושוב ושוב וחוזר חלילה.
באחד מהימים הנוראים האלה,חסרי המעש ומלאי הצער ונעדרי התוחלת,פגשתי ברחוב , את אלי מורדכייב.פטפטנו לנו,סתם שטויות לא משהו מיוחד.כאילו שום דבר לא קרה באמת.ניסיתי להרשים אותו כאילו אני לא זוכרת את שמעון. לא רציתי לדבר איתו עליו מילה.הוא לא קנה את זה.איך את …הוא שאל
את יוצאת עכשיו עם מישהו…
כן , בטח אני יוצאת ומבלה. שיקרתי במצח נחושה.מבע עיני מראה בטח בדיוק את ההפך.
אלי הפתיע אותי במידע חדש.
הוא שמע מחבר טוב שלו ששמעון מאס ביוליה וכבר שלח אותה חזרה הביתה.
הוא נוכח לדעת שהם באמת לא מתאימים.
הבדלי מנטליות..הוא קיצר את יודעת…
שתקתי.הייתי מתה לדעת יותר פרטים.אבל לא העזתי לגלות את התענינותי.
רונה,את לא מבינה, היא בחורה שתלטנית,קשה ואגריסיבית.
שמעון מסכן איתה.
אותו חבר אומר ששמעוןלא מוכן לחלוק את חייו עם מישהי שתעשה ממנו סמרטוט.ואז הוא הבהיר לה שמבחינתו זה נגמר . סופית.
כעת כלאתי את אנחת הרווחה שאיימה לפרוץ מתוך ליבי שותת הדם.
נפרדתי ממנו,המשכתי בדרכי. בליבי הודיתי לו על המידע החשוב והמעודד הזה.
בהמשך הערב חזרתי הביתה מאוששת וקיוויתי לטוב. אלהים הטוב איתי.
והימים נקפו.
ושוב הגיע האביב.
עדיין לא שמעתי משמעון דבר.ולא קיבלתי שום שביב של מידע.
את אלי פגשתי שוב במקרה ברחוב. אותו הרחוב בדיוק.
הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו…
עכשיו כבר סיפר לי אלי ששמעון מתייסר. הוא אמנם פנוי שוב. אבל אין לו חשק לצאת עם אף אחת.
פה ושם יושב עם חברים בפאב זה או אחר. הולך למשחקי כדורגל. מעביר את הזמן.
אין לו אומץ לחדש את הקשר ביננו…ואולי הוא גם לא מרגיש צורך כמוני להפגש.
נתתי לו את הזמן.אני אחכה לו .וזמן זה מצרך שיש לי הרי בשפע וגם סבלנות.