~בדרך אליך~ 10

דקלה ומיכל החליפו מבטים תוהות לעצמן מי זה יכול להיות.
דקלה החסירה פעימה לרגע כשפתחה את הדלת היא לא הייתה מוכנה לזה. הוא עמד שם עם ריח משכר מקולח מגונדר, ככה היא עדיין לא ראתה אותו.
"מנישמע?" אמר היא חייכה במבוכה "בסדר" הוא לבש מכנסי חאקי קצרים נעלי מוקסין וחולצת כותנה לבנה עם צווארון סיני. הוא לא טרח לכפתר את החולצה, למרות שהיא לא הופתעה לפי האופי הפלרטטני שלו זה רק הגיוני שינסה להשביץ בשרירי חזה שלו. היא קלטה שהיא בוהה יותר מידי וקחקחה בגרונה "מיכול הזמנת שירות חדרים?" אמרה בחצי צחוק חצי עקיצה.
מיכל התקרבה לדלת "יש פה שירות חדרים?" אמרה תוך כדי שהיא מתקדמת לכיוון הדלת "דרור היי, מה עניינים?" הסתכלה על דקלה ועליו כמו לנסות להבין במה מדובר.

כשהדלת נפתחה נשימתו נעתקה, היא הייתה כ"כ יפה בשמלה הירוקה הזו, היה לה שיער ארוך חום בהיר עם פסים זהובים שגרמו לעור שלה לזרוח. השיער שלה נפל על הכתפיים ושהיא הסיטה אותו לאחור הוא הריח ריח של פרחים, הוא הסתכל על עיני השקד שלה ואז על האף והשפתיים האלה, הוא בא בכלל להתנצל שהרכיבה לא יצאה לפועל והתבלבל לגמרי. הוא רצה להגיד להם שיש עכשיו ארוחת ערב ושהיא על חשבון האכסנייה בגלל האי נעימות.
אבל הדבר היחיד שיצא לו מהפה היה "מנישמע" כבר בתחנת דלק החיוך שלה שבה אותו והוא התלבט אם זאת היא. בכל זאת עברו כמעט 10 שנים. ושהוא קרא בשמה בצומת ההיא היא לא הגיבה לשם לכן לא היה בטוח..

הוא לא היה בטוח אם היא צוחקת או עוקצת אבל אמר "באתי רק לעדכן אתכן שיש עכשיו ארוחת ערב בחדר אוכל אם אתן רוצות, וכדאי לכן להזדרז כי יש קבוצה גדולה למטה.."
דקלה חייכה חיוך נימוסי "תודה" הוא עצר את הדלת כשהיא באה לסגור.
"סליחה שחכתי לשאול לשם" אמר וגירד את הזיפים שלו. היא התאמצה שלא להסתכל עליו ואמרה "דקלה ומיכל" הוא הנהנן עם הראש וחייך חיוך קטן "אחלה אני ארשום אתכן" היא הסתכלה עליו כשהתרחק עם הידיים בכיסים ולאמ יכלה שלא לחשוב על הפלירטוט שלו עם הבנות בחדר ממול ועם מיכל..
חתיך חתיך, אבל מודע לזה יותר מידי. היא ניסתה שלא לחשוב עליו והלכה לשים נעליים בנתיים מיכל שכבה במיטה והתעסקה בפלאפון..
"הופה הופה מי זאת!? מה הוא רצה?" שאלה.
" הוא אמר שיש עכשיו ארוחת ערב ושכדאי שנזדרז כי יש קבוצה גדולה למטה. שימי נעליים מהר" אמרה והרימה לה את השמיכה "אה והוא שאל איך קוראים לנו" אמרה כשיצאו מהחדר.
"מוזר.. כבר אמרתי לו כשלקחנו מפתח"
"אולי הוא שכח"
"אולי, רגע איך הוא שאל איך קוראים לנו?"
"מזת'ומרת?"
"כאילו הוא שאל איך קוראים לך ואיך קוראים לחברה שלך? או "איך קוראים לכן?"
"מה? לא הבנתי אותך."
"כי אולי הוא מנסה להבין מה השם שלך ומה שלי כי בטופס כתבתי מיכל ודקלה. "הבנת!?" אמרה מיכל כאילו גילתה סוד "אחותי בדוק הוא דלוק עלייך" דקלה קצת התעצבנה מזה כי לא רצתה שאף אחד יהיה "דלוק עליה" עכשיו הסאגה עם דניאל לא נגמרה ואיך שהם סיימו את העניינים אתמול עדיין עשה לה רע. ועוד יותר שהבחור הזה פלרטטן לא קטן מפזר חיוכים לכל עבר ותמיד יש איזה בחורה או שתיים סביבו.

אחרי שלקחו אוכל מהמזנון הן התיישבו בשולחן שהיה קרוב לקיר עם החלונות.
בחורה ג'ינג'ית עם אנרגיות טובות הסתובבה ופיזרה חיוכים וקנקני מים לכל השולחנות "תודה" אמרה לה מיכל "מה השם שלך?"
"יהל" אמרה "עם 'האי"' חייכה "תודה יהל עם האי" אמרה מיכל והרימה את הכוס מים.

הדלת של הכניסה הייתה מאחורי מיכל, ודקלה הסיטה את המבט כשראתה אותו נכנס. הוא קרא ליהל שתצטרף אליו. והיא סימנה לו שהיא כבר באה.

דקלה הסיטה את המבט ואמרה למיכל "הבנתי"