~בדרך אלייך~ 9
"לאן עכשיו?" שאלה מיכל שדקלה נכנסה לרכב נסערת.
דקלה הקליקה את חגורת הבטיחות ואמרה "רכבת פעם על גמל?"
מיכל חייכה וכיוונה את הוייז לחווה שהן ראו בהלוך…
הן תדלקו בתחנה של אתמול ומילאו את התא מטען בעוד קצת מים, נשנושים ואוכל והמשיכו.
דקלה חיכתה ברכב בזמן שמיכל נכנסה למזכירות של החווה לשאול על תשלום איך וכמה, היא ראתה בזוית של המראה דמות אדם מתקרב אל החלון "שלום" הוא חייך אליה מאוזן לאוזן מסנוורת מהשמש היא יצאה מהרכב כדי לראות יותר טוב. "שלום באנו לכאן כדי.." לרכב על גמלים רצתה לסיים והוא קטע אותה "אני יודע, אני המדריך שמתלווה אליכן" הוא המשיך לחייך מרוצה מעצמו והיא המשיכה לשחק אותה כאילו היא לא מזהה אותו. עניים כאלה אי אפשר לפספס חשבה.
מיכל יצאה מהמשרד והתקדמה לעבר דקלה " הם אמרו שעוד קבוצה בדרך ושברגע שהם יגיעו נצא איתם למדבר.." דקלה שיחקה אותה הכי נונשלנטית ומיכל הסתובבה לעברה "היי, זה לא הבחור מאתמול מהתחנת דלק?" דקלה ענתה מובכת "כן זה כן דברי יותר בשקט!" הוא התקדם לעברן וחייך "תיהיו פה עוד שעה ונסביר לכן הכל, כללי בטיחות ולאן הולכים והכל. תביאו אתכן מים וכובעים. וכדאי גם בגד ארוך להגן על העור, חם מאוד" סיים ולגם מהבקבוק שלו באויר, מעט מים ניטזו על פניו והוא ניגב אותם עם הזרוע, חיוך ילדותי נפרס על פניו והוא הסתובב ונכנס למשרד.
"ראית אותו!? מה לעזעזל זה היה, פרסומת למים? תקשבי הבנאדם חתיך " דקלה תקעה בה מרפק, "נגבי ת'ריר וכנסי לרכב פאדחנית"
הן הגבירו את המזגן לקחו את המושבים לאחור וניסו לנמנם עד השעה של הרכיבה. דקלה שמה ספר על הפנים להסתיר את האור "תקשיבי אם הוא מתחיל איתי אני זורמת איתו רק שתדעי" אמרה מיכל שהפשמינה מכסה לה את העניים. "כאילו סצינה מסרט! מה הסיכוי שנפגוש אותו פעמיים ביומיים? והוא גם המדריך שלנוווו" אמרה מיכל והשמיעה צווחת התלהבות.
"לא מיכול את משהו, אם את בקטע שלו פשוט תגידי לו איפה אנחנו ישנות ושיבוא בלילה"
"דידוש את מטומטמת? מה עשית אותי? סתם ניסיתי לגרום לך לקנא יא מעצבנת." אמרה "רציתי לראות איך תגיבי שאני מדברת עליו ככה."
"איך אני אגיב? מה אנחנו זוג? תעשי מה שבא לך"
"אתם לא אבל אולי עוד מעט תיהיו" אמרה ותקעה לדקלה אצבע בצלעות
"אחח קרצייהה" אמרה דקלה וחייכה "נו? תודי תודי שהוא חתיך למות"
"בסדר הוא חתיך למות, זה לא סוד גם הגמלים יגידו לך" קרצה דקלה.
"הגמלים יגידו לי? איזה בדיחה נואשת. עכשיו תקשיבי, האיש מהמזכירות אמר שיש פה אופציית לינה בחווה ותכל'ס עדיין לא תכננו מה אנחנו עושות מחר.. אז מה את אומרת?" דקלה הורידה את הספר והביטה בה. מיכל קראה את מחשבותייה. "אנחנו לא ישנות פה בשבילו אני לא כזאת נואשת! פשוט יש פה מסעדה בחווה ויש צימר נחמד כזה ונעשה רכיבה קיצר יהיה כייף.."
אחרי שהן התקלחו וסידרו את התיקים הן תכננו לרדת לארוחת ערב ואז נשמעה דפיקה בדלת.
תגובות (2)
אני בדרך כלל לא נהנה מסיפורים על רומנטיקה וכדומה, אבל הכותרת סקרנה אותי והחלטתי לקרוא מההתחלה עד לפרק הנוכחי.
הסיפור כתוב מצוין ולא יורד ברמתו באף פרק, הדמויות והדיאלוגים מרגישים מציאותיים. נהנתי מאוד מהקריאה ומחכה לפרקים הבאים :)
תודה רבה! מקווה להמשיך לסקרן..