~בדרך אלייך~ 8
הוא קם מהספסל והביט בנעליו "את יודעת כל הזמן הזה שלא היינו יחד.." הוא הביט לה בעניים "..גרם לי לחשוב, על מה שהיה והטעויות שעשיתי" הוא נשם "שפגעתי בך.." הוא סיים וחזר להביט בה, מאחל שזה יעשה את השינוי.שז
הוא לא הבין איך עשה לה טוב לשמוע את זה, בהתחלה- היא לא רצתה להתנתק ממנו לגמרי, רק הפסקה היא חשבה רק שבועיים שהוא יתאפס על עצמו. אבל אז היא קיבלה 'דיווחים' ממיכל ואיילה שהוא לא בדיוק נרגע והפרידה ממנה רק דחפה אותו יותר למסיבות והתמסטלות. פה היא קיבלה החלטה למשוך את הנתק של השבועיים לחודש, ואז חודש וחצי ומשם כבר היה לה יותר קל בלעדיו. למרות החור הזה בלב. למרות הגעגוע.
"אני השתניתי דידוש" אמר והביט בה "אני מוכן להשתנות בשבילך" המשפט האחרון כמו עורר אותה והיא קמה באחת מהספסל. "אתה השתנית? או שאתה מוכן להשתנות?" הוא הביט בה כלא מבין ולפני שהספיק לענות היא סימנה לו עם היד לעצור "דניאל, הייתה לנו תקופה נהדרת ביחד, באמת. החברות איתך נתנה לי המון כוח בתיכון, בלימודים בהתמודדויות עם ההורים. אבל אתה יודע טוב מאוד שמשם הכל הלך והתדרדר. " פתאום שמה לב להבעת פניו, הוא היה נראה קצת בשוק, קצת פגוע. היא הנמיכה את הקול ואמרה "דני, אני באמת חושבת שאתה צריך טיפול.." הוא הרים את גבותיו "טיפול? את לו חושבת שהגזמת? את לא רוצה להיות איתי" גיחח במרירות "זה עניין אחד אבל אל תהפכי אותי למשוגע" היא נזכרה בכל הפעמים שאמרה לו שהוא צריך עזרה והוא דחה אותה על הסף. "אתה יודע מה" ניערה את ראשה "תעשה מה שאתה רוצה" היא התרחקה ללכת ואז הסתובבה אליו והביטה בו כאילו בפעם האחרונה. "דניאל" אמרה ברוך "לך לקבל עזרה, לך לגמילה.." הוא הביט בה מגוחח 'מה היא חושבת לעצמה?' אמר לעצמו אידיוט שניסיתי בכלל לדבר איתה. אפילו שלא חשב שהוא צריך עזרה עדיין משהו במבט שלה גרם לו לחשוב. למה כשהיא מעלה את העניין הזה של ללכת לקבל עזרה או טיפול הוא ישר מתגונן? ישר תוקף? ממה הוא מפחד? שיגיד לה שהוא לא מסכים איתה ושהוא בסדר, הוא בשליטה..
תגובות (0)