~בדרך אלייך~ 2 (ערוך)

דקלה פערה זוג עניים "שמעת אותו? איך הוא יודע איך קוראים לי?" מיכל צחקקה "אני אמרתי לו, מה הלחץ דידוש?" אמרה והתעסקה בפלאפון. דקלה קיווצה את גבותיה "למה אמרת לו איך קוראים לי?" דקלה הסתקרנה יכול להיות ש.. "הוא שאל" אמרה מיכל משלימה את מה שדקלה כבר חשבה. "הוא שאל? מתי? רגע ספרי לי מההתחלה על מה חפרתם שם מאחורה?" מיכל צחקה בקול "מיכול מה יש לך?" אמרה והעיפה את הרגליים שלה מהדשבורד "מה הסודיות? דברי כבר מעצבנת" אמרה והנמיכה את המוסיקה.
"לא דיברנו על שום דבר מיוחד זה פשוט מצחיק אותי איך את רצינית שאת שואלת עליו" דקלה הזכירה לעצמה לא להתעצבן, ככה מיכל לוקחת הכל בקלות, לא מתרגשת מכלום וזה מה שהפך אותה לחברה כזו כייפית לנסיעות ארוכות, לטיולים או בכללי. "אז אם את רוצה שאני אתחיל מההתחלה אז אני אתחיל בתחנת דלק שהכרטיס אשראי שלך לא עבר" דקלה הייתה מופתעת "הוא לא עבר?" מיכול פתחה שקית ציפס ואמרה "הוא לא." היא הוציאה את הכרטיס אשראי מהכיס ושמה אותו בתא בין המושבים "קיצר הוא היה שם ליד הקופה והוא ראה שהמוכר מנסה שוב ושוב וזה לא עובר אז הוא הוסיף לנו 50 ואז המוכר שחרר אותי" דקלה ניסתה לשחזר אולי בגלל זה שאל לשמנו? "יפה מצידו הציעה לך 50 שקל ככה? לא מתאים לך לקחת" מיכול חייכה אליה "דווקא מתאים לי " דקלה חשבה שניה ואמרה בחיוך "בעצם הכי מתאים לך" הן צחקו "קיצר אחר כך שראיתי אותו ליד הרכב שלך אמרתי לו תודה שוב ואז סיפרתי לו שאנחנו בדרך לחתונה בים המלח והוא שאל איך קוראים לנו וזהו.." עכשיו הוא היה נשמע לה יותר שפוי ופחות הזוי.

__________

הן חנו ושתיהן הביטו אחת בשניה "וואו איזה מקום מ ט ו ר ף" מיכל לא הסתירה את השוק. דקלה התרשמה באותה מידה רק שמרה יותר על איפוק, בכל זאת אורחים מילאו את כל האזור צריך לשדר נונשלנטיות, חשבה. "מיכל" חצי לחשה לה תוך כדי שהוציאו את המזוודה מהרכב "זוכרת מה דיברנו בחינה על אירוע של עשירים?" מיכול חייכה אליה וציטטה "להשתלב, להשתלב באלגנטיות " קרצה. דקלה חייכה "בדיוק את לא רוצה שנעשה פאדיחה לכלה כמו בחתונה של שרון" מיכול צחקה רק מהמחשבה על החתונה של שרון.
הן נכנסו למתחם, היו שם שלוש שורות של ביתנים בצבעי אדמה אחד מול השני, מסודרים בעיגול סביב בריכה ענקית. הבריכה הייתה מוארת בהמון ספוטים שהיו בתוך הבלטות. סביב הבריכה פרוגלה ארוכה איחדה את כל הביתנים ועל הפרגולה היו תלויות נורות נוצצות שהאירו את הביתנים והשוו להם מראה מוזהב.

מרחוק הן ראו אישה לבושה בשמלה כסופה נוצצת מידי יוצאת מאחד הביתנים.
ככל שהיא התקרבה והשמלה נצצה יותר דקלה זיהתה אותה "זאת אלונה" אמרה ומיד פנתה בין שני ביתנים ונעמדה שם מסתתרת "מיכול בואי" מיכל המשיכה עוד שני צעדים ונכנסה בטבעיות אחרי דקלה למעבר. "הלך עלינו, אם היא תראה שאנחנו לא לבושות היא תתחרפן" אמרה מיכל. "בדיוק בגלל זה נכנסתי לכאן. תקשיבי נחכה שהיא תעבור ומיד נרוץ לביתן של איילה." תכננה
"איך נדע מה הביתן של איילה?" לחשה חזרה.
"בטח זה הביתן ממנו היא יצאה" אמרה דקלה
"אה נכון" צחקקה.
"תציצי אם היא עברה" "מיכול יצאה למסדרון "היא לא פה בואי נרוץ"
הן הגיעו לביתן דפקו שתי דפיקות ופתחו את הדלת. מולם היו 4 גברים לבושי חליפות תואמות הם היו כולם גבוהים ומרשימים, האח, שני בני דודים וחבר קרוב. כולם התעסקו בפלאפון, אחד היה בשיחה, שני שכב על המיטה ודפדף בפלאפון, שלישי ישוב על קורסה קטנה, רכן מעל המכשיר ועישן. והרביעי הביט בהן היתה לו שיער שטני, בלורית מסודרת להפליא זיפים שנתנו לו מראה מסוקס.
"היי דידוש" הוא החזיק כוס שמפניה והרים אותה באויר לפני ששתה. הן היו מובכות "צריכות משהו? הכל בסדר עם יאיא?"
"כן כן, התבלבלנו בחדר, פשוט אנחנו קצת מאחרות" אמרה דקלה מתחרטת שפתחה את הדלת הזו. הוא הרים גבות והביט בהן ואז בשעון "את מתכוונת שאתן מאחרות ולא מאורגנות בשיט" צחקק.
הוא לגם מהכוס הניח אותה על הדלפק והתקרב לכיוונם. הוא בחן את הבגדים שלה "בלנסטון דידוש? באמת?" הוא חייך את החיוך הכובש שלו. הוא התקדם לכיוונה ומיכל ראתה שהיא מתקווצת, דקלה בלי לשים לב הלכה לאחור, היא הביטה בו שהתקרב, "היא בביתן הזה" הוא הצביע לכיוון הביתן הבא אחריו ורכן מעל דקלה בכוונה "עם השטיח הלבן". הוסיף. מיכל תפסה לה את היד והוליכה אותה לביתן הבא, דקלה סיננה אחריה "תודה דניאל" הוא הביט בהן מחויך והניד בראשו.

כשראתה שהוא נכנס חזרה מיכל שאלה "הוא לא יכל פשוט להגיד 'היא בביתן לידנו' בלי להמרח עלייך?" דקלה נזכרה שהריחה את הבושם מהצוואר שלו "כן אה? מוגזם הבחור" מיכול בחנה אותה בחשדנות . דקלה ראתה בזוית העין שהיא בוחנת אותה "מה מיכול?" גלגלה עניים. "כלום, נדבר על זה אחר כך, עכשיו יש כלה לחוצה להרגיע".
הן פתחו את הדלת, "שיט שיט" מיכול אמרה בלחש. "גם כן 'להשתלב באלגנטיות' " אמרה דקלה בפה סגור.