~בדרך אלייך~ 1 (ערוך)
"מה להביא לך?" שאלה אותי לפני שסגרה את הדלת. "כלום" אמרתי וכיביתי את המנוע , "מיכול" קראתי אחריה, היא הסתובבה אליי מרחוק "תביאי קולה" צעקתי לעברה. לקחתי את המשענת אחורה, לנוח בנתיים, יש לנו עוד נסיעה ארוכה.
עצמתי עניים מנסה להרדם אחרי דקה או שתיים שמעתי קול גברי "את יודעת שקולה זה לא בריא" הבטתי לכיוונו בבהלה,אבל השמש סנוורה "סליחה?" שאלתי. שמעתי אותו מצחקק, "לא התכוונתי להבהיל", הרמתי את המשענת חזרה למצב ישיבה וצמצמתי את העניים כדי לראות יותר טוב "מה?" לא מבינה מה הוא רוצה. פתחתי את החלון עד הסוף, מולי עמד גבר לבוש מכנסי עבודה, נעלי הרים וחולצה גדולה של גולני, למרות שהוא היה מלוכלך כולו בבוץ היה אפשר לראות שהוא גבר נאה, הוא היה שזוף עם עם עניים בהירות וחיוך טיפשי פרוס על פניו. הוא החזיק סנדביץ' ארוז מהתחנה דלק ובקבוק מים. "אמרת לה להביא לך קולה" סימן לכיוון התחנה תוך כדי שהוא פותח את הסנדבי'ץ "קיצר לא בריא" חייך כאילו סיפר בדיחה מצחיקה ודפק ביס ענק בסנדבי'ץ.
היא הרימה את גבותיה מופתעת "בתאבון!" חייכה אליו, והוא חשב שיש לה את החיוך הכי חמוד שהוא ראה. היא לא הכירה את האיש הזה והיא לא יודעת למה אבל היא מצאה את עצמה מסבירה "אני לא שותה חומצה זרחתית, פחות הסגנון שלי" הוא הביט בה כשואל "זה לא בשבילי- הפחית." אמרה.
הוא הנהן עם הראש והמשיך לבלוס את הסנדבי'ץ בלי בושה "עובד קשה אה?" גיחחה לעברו "כן כן" הוא הסתכל על הבגדים שלו. היא ראתה שמיכל יצאה מהתחנה ורצתה להמנע מההערות שלה.
"יאללה שיהיה יום טוב, בהצלחה בעבודה." אמרה ונכנסה להתניעה את הרכב כמו רומזת לו לזוז. הוא לא אמר כלום, רק הסתכל. והיא מובכת פתחה את הטלפון לכוון את הוייז. הוא הביט בה וחשב איך יכול להיות שהיא נוסעת עכשיו? אני לא יודע איך קוראים לה, או לאן היא נוסעת, או מתי נפגש שוב.
מיכל פתחה את תא המטען לשים שם את האוכל והשתיה. דקלה שמבחינתה רצתה כבר לנסוע ראתה שמיכל והאלמוני מדברים, מוזר, היא חשבה.
דרך המראה היא עקבה אחריהם, הם דיברו וצחקו, ושוב דיברו. דקלה גלגלה עניים,עכשיו עבר אליה?? ממש סידרתי הבנאדם, חשבה.
בעמדת התדלוק היה טנדר ענק שנסע באיטיות ונעצר "דרור!" היא שמעה את נהג הטנדר קורא. "דרור אני זז" צעק מרחוק.
היא שמעה את טריקת הבג'ז ולפני שהסתובב ללכת היא ראתה אותו מסתכל לכיוונה, מחייך. היא הסיטה את המבט מהמראה. וחשבה שהבחור הזה הזוי. חתיך, אבל הזוי.
היא ניערה את הראש כמו להעיף אותו מהמחשבות והפעם באמת כיוונה את הוייז. היא התלבטה באיזה דרך יגיעו הכי מהר. מיכל נכנסה לרכב מחוייכת וחגרה. היא רצתה לשאול אותה מה לקח כ"כ הרבה זמן? אבל בחרה להשאיר את האלמוני בתחנת הדלק, והתחילה בנסיעה.
אחרי דקת נסיעה הן הגיעו לצומת גדולה עם שלושה נתיבים, היא ראתה שמיכל מנפנפת לשלום, היא סובבה את הראש וראתה את האלמוני מתחנת הדלק פותח את החלון. דקלה נשמה לרווחה שהרמזור בדיוק התחלף לירוק, שהאיצה שמעה אותו אומר "להתראות דקלה"
תגובות (0)