אליי חזרת מאוחר

אתה חוזר אלי פתאום,
מה חשבת שתמצא?
אני כבר לא אותה אחת..
התבגרתי,ואני כבר לא אותה ילדה..
וזה לא ליבי באמת..
הלב שלי הפך קשה כאבן,והוא יקר מיהלום וכל זה בגללך.
מלבדך אין כאן אשמים.
רק אתה עשית את ליבי כה כועס וכה פגוע,שלעולם לא יוכל שוב לבטוח..
עם כל הזמן שעבר וכל הדקות שחלפו..
מה רצית שלך אומר?
איבדת את ליבך,ושכחת אותי…
מכל האנשים בעולם,
דווקא אליי חזרת מאוחר.

הדלתות טרוקות,אחרי כל כך הרבה מילים קשות..
אחרי שזרקנו הכל אחד על השני..
גם את אותה אמת שניסיתי להסתיר..
בסה"כ רציתי לאהוב..
ורק אותך לשכוח,
טעיתי.
ניסיונות של בריחה לא הועילו לליבי..
כאב לא הניח לנפשי,
גם כשמצאתי נחמה אצל זרים..

ובכל זאת לא היה אחד שנקם את חסרונך.
איך לא הצלחתי לשכוח את דמותך!
ולא ויתרתי..
כמה לילות שחיכיתי..
וכמה רציתי שתחזור..
אתה כבר לא תדע.
לא תדע אותי ולא מילים יפות בחושך,
שיכולתי ללחוש לאוזנך.
בינתיים הימים הכו אותי מבפנים.
ורציתי רק לצרוח..
אך שתקתי.
כי לא היה ביכולתי לעשות דבר.
ויתרתי.
ופתאום הופעת.
אך חזרת אליי מאוחר..

אולי בסוף כל הדרך הזו יש עוד פתח.
אולי תחכה לי יום אחד על קו המיים עם פרח.
במקום בו אין דאגות ולשמיים אין גבולות.
ואולי לאהבתנו לא תיהיה סוף..
ממש כמו פעם.
אולי אז תחכה עם פרח שייפרח,ילמד לסלוח..
על כל טעויותיי..
ועל כל הדברים שעשיתי לא נכון.
יותר אני לא מחכה,
ואני אסתדר גם לבד.
אני מצטערת שאהבתי,
ומצטערת שחיכיתי.
כי חזרת אליי מאוחר.

למה היית חייב?..לחזור..
עדיף שלא היית חוזר לעולם..
פגעת בי יותר,כשחזרת מאוחר..

חזרת מאוחר..