אהבה עיוורת

עוד יום עבר קלות,
שבו בביתו הוא ישב,
נלחם במחשבות,
על האחת שהוא אהב.

מאוהב בה שנים,
לא היה יום שעליה הוא לא חשב,
אם לא יוכל במילים,
את רגשותיו הוא יאמר במכתב.

אך המילים לא היו טובות,
חסרה התשוקה בכתב,
המילים אמורות להיות מושלמות,
המילים אמורות להיות זהב.

וכל יום שבו נכשל,
כעסו אליו שב,
בחייו אין טיפת מזל,
חבל שאת העולם הוא לא עזב.

עד שעל דף לבן,
כתב את הפואמה הארוכה בעולם,
פואמה נצחית, מוגנת מן הזמן,
כתב מן הנשמה וחתם אותה בדם.

מחשבותיו הפכו לאותיות,
ועוצבו למילים,
הועברו לדף מהולות ברגשות,
ונעטפו בחרוזים.

ונולד סיפור,
שבו כל פסקה מספרת על שנה,
מהיום שבו יצא מן החשכה אל האור,
ועד לנשימתו האחרונה.

על דף לבן, ולשאר העולם,
היא ניקזה את חייו לתמצית,
נולדה מהנשמה וכתובה בדם,
מוגנת מן הזמן, פואמה נצחית.

הוא עבד ליל ויממה,
עד שנחלשה ראייתו,
וכשהפואמה הושלמה,
איבד את שפיותו.

שרוי בעינויים,
הוא יצא מביתו,
והחל בחיפושים,
אחר מושא אהבתו.

עד שלפתע נעצר,
כשניחוח חדר לאפו,
היה זה ריח מוכר,
ששייך למושא אהבתו.

בתקווה שאפו לא רומה,
ומבלי אפשרות לסמוך על ראייתו,
הוא הגיש לאהבתו את הפואמה,
לפני שפחד ישנה את דעתו.

אך מה שלא הבין,
ומאוחר מכדי להבחין בטעותו,
את הפואמה שהכין,
לא נתן למושא אהבתו.

וכשקראה הזרה את מכתבו,
את ליבה הוא גנב,
והפצירה אל ליבו,
שאותה חזרה הוא יאהב.

הוא לא ידע אם זה רצונו,
אך לא עצר וחשב,
הוא העניק לה את חיבתו,
מבלי לדעת אם אותה הוא אהב.

אולי איננה היא מושא אהבתו,
והוא איננו רגיל להיות נאהב,
אך מתנת החיבה שהעניקה לו,
היתה הדבר היפה ביותר שקיבל בחייו.

ואם בעתיד הוא יבין את טעותו,
ואותה לא יאהב,
הוא ישקיע את כל שבשליטתו,
שתיהיה מאושרת בחייה, גם עם הבא אחריו.