את יודעת

לכתוב לך ולאוכל את עצמי שלעולם לא אגיד לך את המילים האלה , הרגלתי את עצמי לכתוב לשפוך שפתאום לעמוד מולך ולומר את הכל נראה לי הדבר הכי קשה בעולם אז אני בוחר לכתוב לך מכתב שכנראה לעולם לא אגיע עליך , כי האומץ אי שם בלב נתקע לי אז תדעי שהליכה סחור סחור זה בגללך
כל הבנות שמצאו מקום לשניה בליבי , אותה שניה ששכנעתי את עצמי שאני לא מתאים לך ושזה לא ילך
אבל זה היה רק שניה ואולי אפילו פחות …
כי לבסוף הבנתי שאני לא יכול להתקדם מבלי לפחות לנסות את זה לפחות פעם אחת לראות את פניך מקרוב , מבלי גורמים שסובבים אותנו פשוט אני ואת
את ואני משהו אמיתי ובוער , מאי שם, מנקודה כל כך אמיתית שבוערת , גוערת , וצועקת לצאת לפרוץ אבל
עם השנים ניסיתי לשפוך עליה מים ולעשות הכל בשביל שהיא לא תתגבר דביל ? אולי
למרות הכל אני יודע שבליבך את יודעת שיחד עם המסכות שלי והשקרים שאני מוכר לך ולי ולכל הסובבים אני מרגיש עליך אני פשוט עוצר את זה כי אני חושב שזה הפתרון הכי טוב למורכבות שלנו אבל זה שקר נוסף כי המוח אומר דבר אחד , הלב משהו אחר
ואני כהרגלי הולך אחרי המוח בטענה שהלב שלי טועה
אבל הלב שלי כבר שנים באותו הרגשה ועדין אני בוחר לא להקשיב לו ולהתעלם