אתם טועים

היא מחכה בגשם, נותנת לעצמה למות מקור, בעוד ליבה מחכה.
הוא מביט בה ויודע מה הדבר הנכון לעשות.
הוא לא אוזר כוח, לא עושה דבר, נותן לה להרגיש כמו עלה שנידף ברוח בלי מטרה או כיוון.
היא רוצה לדבר, אבל הצעד ראשון תמיד לא היה הצעד החזק שלה, מאז הגן הצעד הראשוני של ההיכרות לא עובד לה.
היא מחכה לו ומתייאשת אך מבטיו הנוצצים מחזירים בה ישר את כל הרגשות.
כאילו לעולם לא אבדו לעולם לא נהדפו.
היא רוצה לדעת מה קורה בראשו, מה הוא חושב, למה הוא פועל כך.. היא רוצה כל כך הרבה
הוא מפחיד אותה, משלמותו הרבה מספרת לה שכשתתקרב תגלה בו חורים ופגמים. היא מפחדת לאבד את הדמות המושלמת, היא לא בטוחה שתמצא עוד כמוהו.
הוא מביט בה ואינו מסוגל להתקדם, אינו מסוגל את שמחתו לחלק, את רצונה לקרוא.
היא מתייאשת אך משאירה טיפה של תקווה, והוא כרגיל אינו מוטרד מהעבר וכנראה גם מהעתיד לא, הוא מביט בה עכשיו כשעיניה מביטות בו.
הוא חש בה עכשיו, כשהיא מתחת לגשם היא מזניחה את עצמה והוא, הוא לא עושה כלום.
היא טועה, היא מגזימה היא לא יודעת איך לנהל את הרגשות.
הוא טועה, הוא מחכה וזה שובר אותם.
הם שניהם ברור לכולם, טועים.
זה כבר לא סודי ולא מסתורי, זה גלוי לכולם לקרוא כמו מתוך ספר פתוח.
כולם רואים, כולם יודעים מה לעשות.
אתם- אתם לא יודעים כלום, אתם מוצפים, אתם טועים.